מוסר על איוב לח:טו

וְיֵשׁ אַזְהָרוֹת שֶׁאֵין מִקְצָת הֶהָמוֹן שׁוֹמְרִים עִקַּר הָאַזְהָרוֹת כְּמוֹ הַחַבָּלָה וְהַהַכָּאָה. שֶׁהַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ה:ג') אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף. וְרַבִּים עוֹבְרִים עַל הַלָּאוִין הָאֵלֶּה בְּהַכָּאַת נְשׁוֹתֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב':י"ג) וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. לָמָּה הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה. וְאִיּוֹב אָמַר (איוב ל"א:כ"א) אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב הוּנָא קָצַץ יַד הַמַּכֶּה, אָמַר (איוב ל"ח:ט"ו) וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.

ואסור הכאה אינו רק לבנו, אלא גם לשאר כל אדם איכא לאו ד"לא יוסיף פן יוסיף" (מכות כג א), וכבר אמרו (סנהדרין נח, ב) הסוטר לעו של חברו כאלו סוטר לעו של שכינה. ופרש רש"י, המכה על הלחי. והוא הדין בכל מקום אלא שדברו בהווה. וכתיב זרוע רמה תשבר (איוב לח טו). ואיש זרוע לו הארץ (שם כב, ח). ורב הונא קץ ידא (סנהדרין שם). וכן ראוי לכל מנהיגי הערים ליסר את אנשי זרוע ובפרט לאנשים בני בליעל שמכים את נשותיהם מכת אכזרי, תפח רוחם של עושי אלה שמחזיקים את בנות ישראל כשפחות ודורסים ומכים ובועלים ואין להם בשת פנים, וראוי למי שיש יכלת בידו ליסרם כאשר יוכלו, ואם יוכלו להוציא נשותיהם מתחת ידם אם הוא ברצון האשה, כי אין אשה דרה עם נחש במקום אחד, מצוה רבה עבדי להציל עשוק מיד עושקו:

ואל תרים זרועך על שום אדם להכותו. כי הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה שנאמר (איוב לח) וזרוע רמה תשבר. וראוי הוא להקבר חי שנאמר (שם כב) ואיש זרוע לו הארץ. ואפילו בהרמת יד נקרא רשע שנאמר (שמות ב) ויאמר לרשע למה תכה רעך. על כן יש לו לאדם להזהר מאוד מלהכות. אם לא בנו הקטן או תלמידו שהוא מוכיחו.