מוסר על איכה א:ה

ובזה מבואר המדרש באיכה רבתי (א, לב), כי ה' הוגה (איכה א, ה), יכול על מגן. תלמוד לומר, על רוב פשעיה. קשה דקארי לה מאי קארי, איך היה ה"א שבחנם ישלח הקב"ה פורעניות, אפכא מצינו שבחנם חונן כמו שאיתא על פסוק (שמות לג, יט) וחנותי את אשר אחון כו'. אבל להכות מכת חנם חס ושלום. חנם נקרא ענין פעולה שאין יוצא ממנה דבר תכלית נצחי, על זה אמר כי ה' הוגה. יכול על מגן, כלומר שלא יהיה יוצא מזה פעולה טובה נצחיית, רק המכות והיסורין הם לנקום מהם על מה שעברו. על זה אמר על רוב פשעיה, כלומר המכות והיסורין מזככים אותן ומשברין הקליפות והם נקראים רוב פשעיה, כי בעונותינו הרבים הקליפות נתפשטו שהם הרוב, כי ראיתי בני עליה והמה מועטים. ועליהם הרמז (שם כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות, המכות והגליות והצרות ובפרט צרת חורבן המקדש הם מזככים ויתבטלו הקליפות שהם עתה הרוב, ולעתיד לא זו שיהיה רוב תשבחות, אלא (ישעיה יא, ט) ומלאה הארץ דעה מקטנים ועד גדולים. ולזו הסיבה נקרא ט' באב מועד, כי מתוך צרה, רוחה. וזהו שאמר (שם סו, י) שישו אתה משוש וגו'. וכן מה שאמר כי הד' צומות יהיו לששון ולשמחה אשר על זה בא הרמז בתורתינו הקדושה שאמר אהרן (שמות לב, ה) חג לה' מחר. ומצאתי בקונטרס דהאר"י ז"ל, שהדברים כפשוטן, כי יש מחר שהוא לאחר זמן (תנחומא ב, יג), ויהיה חג לה' מחר שהוא י"ז בתמוז, כי יהיה לששון ולשמחה:

ועל ענין הנ"ל יתבאר מדרש תמוה באיכה רבתי (א, לב) כי ה' הוגה על רוב פשעיה (איכה א, ה) יכול על מגן תלמוד לומר על רוב פשעיה, עד כאן. ומהתימה איך יעלה על הדעת שהקב"ה יתן עונשים בחנם, אדרבה לענין טובה מצינו מתנת חנם אבל לא לרעה, כי חפץ חסד הוא. המאמר הזה יתבאר על ג' פנים, ונתרץ גם כן בענין ציווי להתאבל על ירושלים וזכרון לחורבן תמיד כמוזכר בדברי נביאים ובדברי רז"ל בכמה דינים, וכל המרבה זוכה בישראל לראות בנחמת ציון. ולכאורה יש להפליא הלא כל הנביאים וחכמי האמת, גם חכמי האומות מאריכים בזה לקבל יסורין באהבה, ושהצער על העבר הוא פועל הבל, וא"כ למה בא פה הציווי להיפך, וגם נודע כי העצבון הוא מונע גדול להשכלה, אשר על כן אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה:

וזהו ענין מה שכתוב (איכה ג, לב) כי אם הוגה ורחם. וקשה וירחם הוה ליה למימר. אלא ההוגה היא סיבת הרחמים^הגה"הוממה שכתבתי יתבאר מדרש איכה רבתי (א, לב), כי ה' הוגה על רוב פשעיה (איכה א, ה), יכול על מגן, תלמוד לומר על רוב פשעיה, עד כאן. ויש לתמוה, איך יעלה על הדעת שהשם יתברך יתן עונש בחנם, בודאי לענין הטובה מצינו מתנת חנם, אבל לא לרעה כי חפץ חסד הוא:
ידוע כי יש חילוק בין דאגה לבין צער. כי צער הוא אלעבר, ודאגה הוא אלעתיד. ובודאי ראוי לאדם שידאג על העתיד, שיהיה נמלט מאיזה מכשול, אבל לצער אלשעבר, מה שעבר עבר, ויקבל יסורין מאהבה, כי מה יוצא מהצער ואינו אלא לחנם. ובחורבן בית המקדש אשר עבר נצטערנו לצער במאוד ולהתאבל עליו, ומה שאמר הכתוב כי ה' הוגה, רוצה לומר ציווי לדורות, שציוונו שנהיה הוגים ומצטערים על החורבן. ועל זה מקשה המדרש יכול [על] מגן, הלא כל צער על מה שעבר הוא בחנם דמה שעבר עבר. על זה השיב, תלמוד לומר על רוב פשעיה, רומז על מה שכתבתי כי החורבן והגליות הם מכפרים עון ומטהרים ומזככים. והוא מתרי טעמי. חדא, כי יסורין ממרקין. והב', כי מביא לידי תשובה, כי בזכרנו כי מפני חטאינו גלינו מארצינו ואין לנו מזבח ולא כהן שיכפר בעדינו. גם בעוונותינו הרבים חסרנו כל הקדושות, ורוח הטומאה גברה, ואזי אנחנו מלוכלכים בחטא. כמו שנאמר (שם ה, טז) נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. מאחר שאין לנו המקדש והקרבנות לכפר, אזי אוי נא לנו כי חטאנו. וזהו על רוב פשעיה:
וגם רוצה לומר רוב כי נמשכים זמן רב, אבותינו חטאו ואינם ואנחנו סבלנו. ואמר פשעיה ולא פושעיה, על דרך שהשיבה ברוריה לרבי מאיר יתמו חטאים (תהלים קד, לה), ולא חוטאים (ברכות י, א). כי החטאים יסתלקו ויעבור רוח הטומאה, ואז נשאר זך ונקי. ועל כן אמר כי יהו"ה הוגה, הזכיר שם של רחמים, כי הדין הוא הרחמים::