נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּֽרְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם׃ (ס)
קב הישר
כְּתִיב: וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ, וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל וְכוּ'. מִקְרָא זֶה נִדְרָשׁ בַּזֹּהַר, דִּמְרַמֵּז עַל הַנְּשָׁמָה, שֶׁנִּבְרֵאת לֵילֵךְ לְהַגּוּף לְתַקְּנָהּ וּלְקַשְּׁטָהּ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים; וּכְשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרָה וּפוֹגֵם אֶת נִשְׁמָתוֹ — אָז הַנְּשָׁמָה צוֹעֶקֶת אֶל ה' וְאוֹמֶרֶת: נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם! וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָהּ וְאוֹמֵר לָהּ: נְשָׁמָה, בִּתִּי הַחֲבִיבָה, מְגֻדֶּלֶת אַתְּ הָיִית בְּאוֹר הַכָּבוֹד תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדִי וְנִקְרֵאת "בַּת חֲבִיבָה", וְהוֹרַדְתִּיךְ אֲנִי לְגוּף הָאָדָם, וְהָיִיתִי סוֹבֵר לְהַעֲלוֹתֵךְ לְמַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה בְּמַעֲשֵׂה הָאָדָם הַטּוֹב; וְעַכְשָׁו שֶׁחָטָא הָאָדָם, הִיא יְרִידָה לְךָ, שֶׁיָּרַדְתָּ מֵאִגְרָא רָמָא לְבִירָא עֲמִיקְתָּא, לְגוּף הָאָדָם, וְנִקְרָא הַנְּשָׁמָה עַכְשָׁו 'גְּרוּשָׁה', כִּי הַנְּשָׁמָה נִתְגָּרְשָׁה מִמְּקוֹמָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ. וַה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָהּ וְנוֹטֵל הַנְּשָׁמָה מֵהַגּוּף וּמְצָרְפָהּ עַל יְדֵי דִּינִים. וְאַחַר כְּלוֹת הַצֵּרוּף וְהַדִּינִים הִיא מִתְעַנֶּגֶת וְאוֹכֶלֶת מֵעֹנֶג אָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.