מוסר על איכה ג:ב

וְהִנֵּה אֲגַלֶּה טֶפַח וַאֲכַסֶּה טְפָחַיִם בְּעִנְיַן תְּכֵלֶת, כִּי 'תְּכֵלֶת' הוּא גִּימַטְרִיָּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְהַבֶּן אָדָם הוּא מְחֻיָּב לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינַיִם אֶת הַצִּיצִית, וּשְׁתֵּי פְּעָמִים עַיִ"ן — גִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים, וְעִם תֵּבוֹת צִיצִית הוּא גִּימַטְרִיָּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים — כְּמִנְיַן תְּכֵלֶת. קַבָּלָה הִיא בְּיָדַי בְּשֵׁם הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב טֶעמֶרְלִישׁ מִלּוּבְּלִין, שֶׁבָּזֶה הוּא מֵסִיר הַחשֶׁךְ שֶׁאָמַר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: אוֹתִי נָהַג חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר. וּבְעִנְיַן אוֹר עֵינָיו בְּצִיצִית יְכַוֵּן כֵּן, וְהוּא מְבַטֵּל אוֹתוֹ הַחשֶׁךְ, שֶׁמַּפְסִיק בֵּינוֹ וּבֵין הַשְּׁכִינָה. הַכְּלָל — כִּי לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה לְתוֹעֶלֶת גּוּפוֹ, כִּי הַגּוּף כָּלֶה בָּאָרֶץ — רַק לְתוֹעֶלֶת נִשְׁמָתוֹ, אֲשֶׁר חֻצְּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, לְתַקְּנָהּ וּלְקַשְּׁטָהּ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה וּלְשַׁמֵּחַ אֶת הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, וְאָז יִהְיֶה נִזְדַּכֵּךְ גַּם הַגּוּף, וּמֵאִיר בְּאוֹר בָּהִיר, בִּפְרָט כְּשֶׁהַגּוּף מִתְחַמֵּם לִדְבַר מִצְוָה.