מוסר על איכה ג:ו

ביאור מאמר דצדקיה (איכ"ר ב, יד). צדקיה השיג שיש לו אחיזה ביון כדפירשתי שהוא ביטול תורה, וזהו ארנבת, ומדרש רבה פרשה שמיני (יג, ה), ואת הארנבת (ויקרא יא, ו), זו יון. ואנחנו מושבעים ועומדים מהר סיני, ואין שבועה חל על שבועה, וחשב בהיפוך כבוד ארנבת לקלון, אז יתבטל ממשלתו ושבועתינו בקיום התורה תעמוד. ולא ידע אף שהי' לנבוכדנצר אחיזה בזה, מכל מקום היה בו ג"כ אחיזה מה בתורה, דהיינו תלמוד בבלי, למה נקרא בבלי, וזהו סוד (ירמיה נא, ט) רפינו את בבל ולא נרפתה. וקשה רישא אסיפא, אלא הכי פירושו, רפינו אותה וקבלה קצת רפואה, אבל לא נרפתה לגמרי, כי במחשכים הושיבני (איכה ג, ו) זה תלמוד בבלי לרוב הגירסות הקשות כו', וגם לא נרפתה כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין כד, א) שהבאתי לעיל:

ואף דענין הוא בתורה שבכתב ושבעל פה שהם תורה אחת, צריך אתה שתדע כל מה שכתבתי למעלה בתולדות אדם בענין חקירה למה נקרא הלשון שלנו לשון הקודש, שם תמצא מבואר ענין זה. ושם מבוארים הרבה מאמרים, ומאמר דבר קטן הווייות דאביי ורבא, דבר גדול מעשה מרכבה וכו' (סוכה כח, א), ומאמר דבמחשכים הושיבני (איכה ג, ו) זה תלמוד בבלי כו' (סנהדרין כד, א), ומאמר דשני מקלות אחד חובלים ואחד נועם כו' (זכריה יא, ז), כל זה שייך לכאן וזיל קרי ביה. גם מה שכתבתי בסוף תולדות אדם בביאור המאמר דוכתבתם שתהיה כתיבה תמה כו' (שבת קג, ב), בביאור ענין שלא תכתוב ביתי"ן כפי"ן כפי"ן ביתי"ן, הכל שייך לכאן. ואז תבין שעתה בבחינת ז' קולות הם שני כתרים תורה שבכתב ושבעל פה, והם מאור הגדול והמאור הקטן. ולעתיד אור הלבנה כאור החמה ויהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד:

ומזה יובן, כתיב (משלי ו, כג) ותורה אור, כי היא מאירה מכבודה. ובמדרש רבה פרשת בראשית (ג, ה) א"ר סימון ה' פעמים אור כתיב, כנגד ה' חומשי תורה כו' עיין שם. ובמסכת סנהדרין פרק זה בורר (כד, א) במחשכים הושבני כמתי עולם (איכה ג, ו), א"ר ירמיה זה תלמודא של בבל. ולפום ריהטא מאוד תמוה, כי היא אור ומאיר עינינו, וגם התורה היא חיינו ואורך ימינו וקרא אותה מתי עולם. גם מדרש דר' סימון דמפרש האור המוזכר בריש התורה על ה' חומשי תורה, וכתיב שם (בראשית א, ד) ויבדל, שגנזו הקב"ה, איך שייך גניזה. בשלמא אי קאי על האור הנראה לבני אדם, שייך גניזה: