מוסר על איכה ג:כג

וְהִנֵּה כְּתִיב (אֵיכָה ג, כג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" — בְּכָל בֹּקֶר בְּהָקִיץ מִשְּׁנָתוֹ נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְיָדוּעַ, כִּי תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם, עַל מְנָת לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וּמִצְווֹת ה'. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ תֵּכֶף בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, וִיצַיֵּר בְּשִׂכְלוֹ אֵיךְ הָיָה לְיִשְׂרָאֵל טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת כְּשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּהַר סִינַי בְּאֵימָה וְיִרְאָה, בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ, וְהַר סִינַי עָשַׁן מִפְּנֵי הָאֵשׁ, אֲשֶׁר יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו בְּרִבְבוֹת מַלְאָכִים וְקוֹל הַשּׁוֹפָר, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, הָיָה הַסַּרְסוּר בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה הָאָדָם זָרִיז שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר שֶׁל קְדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן כָּתַב הָרַב בַּעַל "סֵדֶר הַיּוֹם", שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁיָּקִיץ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ יֹאמַר: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". וְאַחַר כָּךְ יְנַקֶּה אֶת גּוּפוֹ וְיִטֹּל יָדָיו, וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ בִּזְרִיזוּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל.

טעם אחר למה אנו מתחילין בברכת על נטילת ידים, אע"פ שהיא סוף המעשים אשר יעשה אותו האדם בקומו בשחרית כדלעיל. הוא על דרך שהשיב הרשב"א בתשובה (והביאה הבית יוסף בהגהותיו באורח חיים סימן ד' והיא גם היא כתובה סביב המרדכי בפרק אלו דברים), על ששאלוהו למה תקנו ברכת על נטילת ידים בשחרית, שברכה זו לא נתקנה אלא על הפת בשעת הסעודה. והאריך קצת בתשובה זו עד שכתב לבסוף זה לשונו, וא"ת מאי שנא תפילת השחר, מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג, כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, וצריכין אנו להודות לה' על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו, ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר, לפיכך צריכין אנו להתקדש וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכלי קודם עבודתו וכו'. על פי הדברים האלה ראוי שנתחיל בברכה מפני קדושתה כעם ככהן העומד לשרת ולברך בשמו בבית המקדש שהיה נוטל ידיו מן הכיור מתחלה, ומסתמא מברך על נטילת ידים עליה מיד, ואח"כ עשה העבודה. גם אנו עושין דוגמא זה בבתי כנסיות שלנו שהם לנו למקדש מעט עתה בגליותנו עד ביאת משיחנו: