מוסר על איכה ג:כז

ועתה אשיב על ד' כתות הנ"ל. על כת ראשונה שאין בהם דעת ותבונה לומר לכשאפנה אשנה, ומתוך כך עושים עבירות ושונה, אענה להם מענה. ומתחילה אקדים דברי אבא מורי זלה"ה בספר עמק ברכה וזה לשונו (דף ע"ט ע"א עד סוף דף פ"א ע"ב), אמר ירמי' הנביא ע"ה (איכה ג, כז), טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו. ירצה, כי יסבול עול התורה והמצות בנעוריו שיש בו כח לעשות, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (עי' קהלת יב, א) וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבואו ימי הזקנה. וכן אמרו חכמי התלמוד ז"ל (בפ"ק דע"ז (יט, א)) אשרי איש וגומר (תהלים קיב, א), אשרי איש ולא אשרי אשה. אמר רב עמרם אמר רב, אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. ריב"ל אומר, אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. ופירש רש"י, כשהוא איש, כשהוא בחור בכחו, כלומר שמהר להכיר את בוראו קודם ימי הזקנה כאיש גבור, עד כאן לשונו. והחילוק שבין ריב"ל לרב הוא זה, לריב"ל אפילו זקן שעושה תשובה ומתגבר כאיש שהוא בחור, אשריו. ולרב דוקא כשהוא בחור, והטעם כי ראוי שהחוטא עצמו ישוב, והזקן כאלו הוא איש אחר וק"ל. (עיין לעיל בפנים בסימן ס"ג בכוונת דיני השופר בכוונה הראשונה, כתוב בפנים דריב"ל לא בא לחלוק על דברי רב אלא לפרש דבריו בא כאן). וכתב בעל ראשית חכמה בשם הזוהר (רעיא מהימנא ח"ג רכז, א) על פסוק (ויקרא יט, לב) מפני שיבה תקום, קודם שיבה דידך וכו'. ר"ל קודם השיבה בהיותך נער תקום לעסוק בתורה ולהיותך איש, ובזה והדרת פני זקן, דכתיב גם כי יזקין לא יסור ממנה כו' (משלי כב, ו). כתוב בספר חסידים בסימן ז' וזה לשונו, וזכור בוראך בימי בחרותיך גם כי יזקין לא יסור ממנה, כי תשובת הזקן כאשר זקן ובטלה החמדה ולא יכול עוד, דומה לאדם שמדבר לשון הרע וכלתה לשונו ולא דבר יותר. אבל אדם בעודו בכחו וגבורתו, ויצרו מתגבר עליו והרי הוא כובשו, הרי זה התשובה המשובחת וגבורה עושה על אשר כופה את יצרו העז והקשה. ועל זה נאמר (שם טז, לב) ומושל ברוחו מלוכד עיר, ועל כל דבר שקשה לו לאדם ועושהו שכרו הרבה מאוד, עד כאן לשונו:

משרשי המצוה. לפי שבהודאות העון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו שהוא מאמין באמת כי גלוי וידוע לפני האל ברוך הוא כל מעשהו, ולא יעשה עין רואה כאינה רואה. גם מתוך הזכרת החטא בפרט ובהתנחמו עליו, יזהר ממנו יותר פעם אחרת לבל יהי מכשול נכשל בו, אחר שיאמר בפיו, כזו וכזו עשיתי ונסכלתי במעשי, יהיה נזהר שלא ישוב לעשות כן, ומתוך כך ירצה לפני בוראו. והאל הטוב החפץ בטובת בריותיו הדריכם בדרך זו יזכו בה עד כאן לשונו^הגה"האענה אף אני חלקי בענין טעם הוידוי. ואגב יתבאר מהו ענין שנותן השם יתברך עצות לישראל לערבב השטן שלא יקטרג, וכי חס ושלום אין גלוין וידועין לפניו יתברך מעשה כל איש ואיש אף אם לא יגידם השטן:
אלא הענין הוא, שכל עבירות עושין פגם ורושם למעלה, והעבירות הם כח השטן, ובהכנסת קטרוגו למעלה אז נעשה הרושם למעלה. והבעל תשובה צריך לקבל עליו הפגם והדין ולקבל העונש, כדי שיסלק רושם הפגם מלמעלה וימשוך אותו על עצמו. ועל דרך שאמר דוד המלך ע"ה (ש"ב כד, יז), הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי. כן מתודה החוטא ואומר הלא אנכי אשמתי בגדתי כו', ואתה צדיק על כל הבא עלי, ומצדיק את הדין עליו. ואז הרושם של מעלה מסולק ושוב אין כח לשטן. והקב"ה ממרקו ביסורין אבל לא מכליהו לגמרי, כמו שמתפללין מחק ברחמיך הרבים אבל לא כו':
וזהו ענין הפסוק והתודו את חטאתם אשר עשו, דלכאורה עשו כפל, מאחר שאמר חטאתם ממילא הם העושים. אלא הפסוק מרמז כוונת הוידוי, שיתודה אשר עשו הם, ולמה יהיה הרושם למעלה, כמאמר דוד הלא אנכי עשיתי החטא, ואז ישוב אשמם בראשם, כלומר יסולק הפגם מלמעלה. וענין ויוסיף חמישית רומז על התשובה, עולם הזה נברא בה' רומז על התשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפרק הבונה (עי' מנחות כט). ועיין בספר קול בוכים, בפסוק (איכה ג, כז) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו מה שכתב הרב גאלנט"י בענין יסורין של אהבה::

ובסוג זה נכנס מה שכתב המקובל מהר"א גלאנטי בספר קול בוכים בפסוק (איכה ג, כה) טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו וזה לשונו, כבר ידעת סוד יסורין של אהבה, כי בעוד שמדה זו מלוהטת בדיני אי אפשר לעלות למקומה הרמתה ולהתייחד עם דודה אל תוך החדרים, ומה עושה, משפעת אותה הדינים לצדיקי הדור והיא עולה והם נקראין יסורין של אהבה שגורמים האהבה והייחוד למעלה, שכך עולה אהב"ה כמנין אח"ד. וזהו סוד (שבת פ"ו מ"ה) במו"ך שהתקינה לנדתה, דהיינו הצדיק הזה שנעשה מ"ך ביסורין, והצדיק הזה יש לו שכר גדול וייטב לו לעולם שכלו טוב. וזהו (איכה ג, כז) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו, טוב הוא לו לגבר הזה שגבר על יצרו והוא צדיק שישא עול בנעוריו ואלו היו יסורין של ר' יוחנן שהיו יסורין של אהבה מדהשיב לו לא הן ולא שכרן (ברכות ה, ב), ואם היו לפריעת חוב עון מהו ולא שכרן, על כרחך אתה חייב לפרוע. אלא ודאי שהיו באין עליו להרבות לו שכרו, ולא נתרצה בשכר זה. וא"ת ולמה ר' יוחנן לא רצה בהם אחר שהיה גורם האהבה והייחוד כדאמרן. וי"ל שאפשר שהיו לו מציאיות אחרים לגרום הייחוד בעסק התורה וסיגופים אחרים. וזהו לא הן ולא שכרן, כלומר שכרן של היסורים הללו, עד כאן לשונו. ונודע כל יסורין הם יראה והם באים מצד אהבה: