כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו [חֲסָדָֽיו׃]
שני לוחות הברית
וזהו ענין מה שכתוב (איכה ג, לב) כי אם הוגה ורחם. וקשה וירחם הוה ליה למימר. אלא ההוגה היא סיבת הרחמיםהגה"הוממה שכתבתי יתבאר מדרש איכה רבתי (א, לב), כי ה' הוגה על רוב פשעיה (איכה א, ה), יכול על מגן, תלמוד לומר על רוב פשעיה, עד כאן. ויש לתמוה, איך יעלה על הדעת שהשם יתברך יתן עונש בחנם, בודאי לענין הטובה מצינו מתנת חנם, אבל לא לרעה כי חפץ חסד הוא:
ידוע כי יש חילוק בין דאגה לבין צער. כי צער הוא אלעבר, ודאגה הוא אלעתיד. ובודאי ראוי לאדם שידאג על העתיד, שיהיה נמלט מאיזה מכשול, אבל לצער אלשעבר, מה שעבר עבר, ויקבל יסורין מאהבה, כי מה יוצא מהצער ואינו אלא לחנם. ובחורבן בית המקדש אשר עבר נצטערנו לצער במאוד ולהתאבל עליו, ומה שאמר הכתוב כי ה' הוגה, רוצה לומר ציווי לדורות, שציוונו שנהיה הוגים ומצטערים על החורבן. ועל זה מקשה המדרש יכול [על] מגן, הלא כל צער על מה שעבר הוא בחנם דמה שעבר עבר. על זה השיב, תלמוד לומר על רוב פשעיה, רומז על מה שכתבתי כי החורבן והגליות הם מכפרים עון ומטהרים ומזככים. והוא מתרי טעמי. חדא, כי יסורין ממרקין. והב', כי מביא לידי תשובה, כי בזכרנו כי מפני חטאינו גלינו מארצינו ואין לנו מזבח ולא כהן שיכפר בעדינו. גם בעוונותינו הרבים חסרנו כל הקדושות, ורוח הטומאה גברה, ואזי אנחנו מלוכלכים בחטא. כמו שנאמר (שם ה, טז) נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. מאחר שאין לנו המקדש והקרבנות לכפר, אזי אוי נא לנו כי חטאנו. וזהו על רוב פשעיה:
וגם רוצה לומר רוב כי נמשכים זמן רב, אבותינו חטאו ואינם ואנחנו סבלנו. ואמר פשעיה ולא פושעיה, על דרך שהשיבה ברוריה לרבי מאיר יתמו חטאים (תהלים קד, לה), ולא חוטאים (ברכות י, א). כי החטאים יסתלקו ויעבור רוח הטומאה, ואז נשאר זך ונקי. ועל כן אמר כי יהו"ה הוגה, הזכיר שם של רחמים, כי הדין הוא הרחמים::
ידוע כי יש חילוק בין דאגה לבין צער. כי צער הוא אלעבר, ודאגה הוא אלעתיד. ובודאי ראוי לאדם שידאג על העתיד, שיהיה נמלט מאיזה מכשול, אבל לצער אלשעבר, מה שעבר עבר, ויקבל יסורין מאהבה, כי מה יוצא מהצער ואינו אלא לחנם. ובחורבן בית המקדש אשר עבר נצטערנו לצער במאוד ולהתאבל עליו, ומה שאמר הכתוב כי ה' הוגה, רוצה לומר ציווי לדורות, שציוונו שנהיה הוגים ומצטערים על החורבן. ועל זה מקשה המדרש יכול [על] מגן, הלא כל צער על מה שעבר הוא בחנם דמה שעבר עבר. על זה השיב, תלמוד לומר על רוב פשעיה, רומז על מה שכתבתי כי החורבן והגליות הם מכפרים עון ומטהרים ומזככים. והוא מתרי טעמי. חדא, כי יסורין ממרקין. והב', כי מביא לידי תשובה, כי בזכרנו כי מפני חטאינו גלינו מארצינו ואין לנו מזבח ולא כהן שיכפר בעדינו. גם בעוונותינו הרבים חסרנו כל הקדושות, ורוח הטומאה גברה, ואזי אנחנו מלוכלכים בחטא. כמו שנאמר (שם ה, טז) נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. מאחר שאין לנו המקדש והקרבנות לכפר, אזי אוי נא לנו כי חטאנו. וזהו על רוב פשעיה:
וגם רוצה לומר רוב כי נמשכים זמן רב, אבותינו חטאו ואינם ואנחנו סבלנו. ואמר פשעיה ולא פושעיה, על דרך שהשיבה ברוריה לרבי מאיר יתמו חטאים (תהלים קד, לה), ולא חוטאים (ברכות י, א). כי החטאים יסתלקו ויעבור רוח הטומאה, ואז נשאר זך ונקי. ועל כן אמר כי יהו"ה הוגה, הזכיר שם של רחמים, כי הדין הוא הרחמים::
אור ישראל
ע"כ קבל עליך באהבה, ושמת בהם יותר מעל כל הון, כמ"ש ברכות ה' יכול אפילו לא קבלם מאהבה כו', ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים כו', ובפרט שאתה הולך בדרך מצוה בקור חולים וגמ"ח שא"א באחר, ונחשב לך כאילו אתה מקיים והגית בו, כמ"ש במ"ק ט' ב' ונפסק ביו"ד רמ"ו סעיף ח', ע"כ אל תהיה עצב רק תהיה שמח וטוב לב, וכשתודיעני שאין אתה מיצר ודואג רק שמח, אז אשמח גם אני, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו, ולא יזנח לעולם ה', טוב ה' לקוויו, אביך זונדיל מסאלאנט: