מוסר על איכה ג:נא

וְהָעַיִן הוּא הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן שֶׁל יֵצֶר הָרָע, שֶׁדַּרְכּוֹ נִכְנָס כֹּחַ הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה בְּלֵב הָאָדָם, שֶׁעֲלֵיהֶם הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָםֵ לִבְרָכָה: הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִים. וְעַל זֶה נִרְמָז בְּאֵיכָה (ג' נ"א): "עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכָּל בְּנוֹת עִירִי", [וְהַיְנוּ בְּנוֹת עִירִי רוֹמֵז עַל כֹּחוֹת הַגּוּף, שֶׁהוּא גַּם כֵּן מְכֻנֶּה בְּשֵׁם גוּף, וּכְמַאֲמָרָם (נדרים ל"ב:): עִיר קְטַנָּה זֶה הַגּוּף. וְרֶמֶז שֶׁהָעַיִן הִשְׁחִיתָה לְנַפְשׁוֹ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר כֹּחוֹת הַגּוּף, שֶׁכֻּלָּם לֹא בָּאוּ לִגְמֹר אֶלָּא מַה שֶּׁהִתְחִיל בְּעֵינָיו].