מוסר על איכה ד:ב

זכור ה' לבני אדום כו'. באדום אמר בני, ובבבל אמר בת בבל. דוגמא לזה באיכה (ב, א. ד, ב) תמצא בת ציון ובני ציון. אי נמי, כנגד ילידי זנונים דהושע ילדה בת לא רוחמה, וילדה בן לא עמי. הבת נגד גלות בבל. ומה שכתיב שם (הושע א, ז) ואת בית יהודה ארחם, כן היה בבבל. ובני יכני' אסיר בנו, שנולד בבית האסורין. שלתיאל, שנשאל אל על אלתו כו', כדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח, א), ומעשה דבוסתינאה:

ולכן עם נבון וחכם אל תאמרו הא דעדיף זה מחבירו לרוב שכלו ועוצם חכמתו ובינתו לא כן הוא שקר נחלתם רק מתת ה' הוא כאשר נוחיל טובו וחסדו הגדול ברב תפלה ותחנונים ואין לך דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה ולפענח מצפונים בדרכי יושר ואמת אלא להתפלל לה' בדמע שישוב וירחמהו כי אל שומע תפלה הוא וקרוב לכל קוראיו באמת ולכן הסירו מסוה עורון הנה ימים באים ימי חפץ ומט"ו באב ואילך הגיע זמן הוספה להוסיף אומץ בתורה ויראת ה' (תענית ל"א ב"ב קכ"א ע"ב) חזקו ואמצו לבבכם בתורת ה' וראו כי אבדנו בעו"ה חזון וצופה אבדנו מקדש ה' ארון אורים ותומים מזבח מכפר כהנים מלכות ב"ד סנהדרין מעתיקי שמועה כהנה רבות ואין לנו שיור רק תורה זאת אשר באמת היא כלולה מכל הנ"ל והפרטים אבדנו בעו"ה אבל כלליות נשאר לנו וראוי לנו להשגיח בו ולסלסלו ולרוממו כאיש שמתו לו בנים בני מעלה ורוממות ולא נשאר לו בלתי בן יחיד הלא באהבתו ישגה תמיד מחיקו לא יזוז ומחדר משכבו לא ימוט כן יש לנו לעשות בתורת ה' כי זהו היתר הפלטה מאשר השאירו לנו אויבים והנה נבאר מ"ש (איכ"ר ה טז) משפסקה סנהדרין בטל השיר ונבאר הגמ' דקאמרו בסנהדרין (דף צד) דבקש ה' לעשות לחזקיה משיח וקטרגו הואיל שלא אמר שירה לפני ה' ופתחה הארץ אני אומר שירה כדכתיב מכנף ארץ זמירות שמענו תניא גנאי לחזקי' וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה ארץ לומר שירה ע"ש להבין הענין הזה למה ביקש הארץ לומר שירה במקום חזקי' וגם מה גנאי לחזקיה ולמה לא אמר שירה נראה לומר בשנקדים במ"ש (ישעיה נא ו) השמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה ופי' הזוהר (תיקו"ז תקון לא עו) כי שמים הם שמים דס"ם וארץ דלילית ולהבין הענין תדע ותשכיל הפסוק בירמיה (ירמיהו ח יא) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ויש להבין מה ענין והמשך פסוקים זה לזה אבל דע כשתדע ענין כשוף עד שאמרו חז"ל (סנהדרין סז ע"ב חולין ה) שמכחישין פמליא של מעלה ומה הוא זה ודע כל ענינם הוא הכל לטובת עוה"ז והחמה היא תצמיח זהב כנודע לכל מחקרים כי הזהב משפעת החמה והחמה דרך משל מקבל שפע להשפיע לכל ארצות זהב לכל מדינה ומדינה כפי חוקות השמים והכל במדה ומשפט וקו המדה מכפי משטרו לו מנותן הצורות דרך משל יש בחמה שפעת זהב להשפיע בארץ אופיר שקורין עכשיו פיר"ו אלף ככר והודו מאות ככר וחינא מאות ככר וכן בשאר מדינות ומה עושים הם עושים צורות בשעוה או באבן מאגנעט ואגא"ט שיש לו כח מושך וכהנה לצורת השמים כפי המקובל בידם וחושבים זמן ומהלך החמה לכוין בשעה ידועה ומקטרים לחמה ושוטחים לפני צורה ההוא עשבים טובים וכהנה מדברים רבים ולוחשים ג"כ לחישות רבות שהוא השבעות לחמה וקצתם מערבים לתוכו בתוך הלחש דבר הלל ושבח לחמה והגיעו עד שמוסיפים לקרוא אלוה וכדומה וזהו צריך חשבון ושקידה לדעת מהלך חמה על בוריה ומחזה שם לאורך ורוחב מדינה וכפי מהלך במזלות וגם קישור הכוכבים וטבעי ארץ ועשבים ומחצבים להקטיר ולהקריב קרבן ובזה יבא שפע מחמה למטה דרך צורה ההוא ומה שיהיה זהב בארצות רבות הוא רק בשדה וחפירתו וימצא זהב ככרים אלף בחפירה שלו והשפעת מדינות רבות נלקחים לו לשדהו וארצו וכן עושה בשאר דברים ובשאר כוכבים לקבל שפעתן בא"ט ואבן בדולח וגם השפעת הכוכב לתבואה ופירות בכישוף וזה יעשה שיהיה הכל בשדהו וגנו ויהיה כל שפע בלי מספר ויגזלו משפט הראוי ליתן במדינות אחרות ולכך ע"י זה יהיה במדינות אחרות רזון וכן עושים שהשמש ושארי כוכבים מחלקים לכל אישי בני אדם כח וגבורה ונוי ואריכות ימים והם בכשופם חושבים להגיע להם כל גבורה הנחלק ע"פ הארץ להם לבדם ולכך היו גבורים אנשי שם בעלי ענקים והאריכו ימים והיו בעלי נוי כנודע בספורי קדמונים מאנשים וביחוד נשים שהיו מופלגים בנוי וכח ואריכת ימים עד שתארו להם תואר אלוה ימ"ש וזהו ענין כישוף אצלם ולכן בדור הזה שת"ל בטל ואין אתם יודע מפני מה לא נמצא ענק וגבור וכדומה מדורות ראשונים עד שרבים מחכמי אומות בזמנינו חושבים שכל הסופרים מדורות קדמונים מבני ענקים וגבורים כמו הערקולוס הגבור וכדומה כל וכל שוא ושקר ולהיות כי לא נמצא בזמנינו ממנו דבר והן אינם יודעים כי הכל היה בכישוף ולהט וברוך שהפיר עצת בדים וביערם מהעולם ולכך אמרו נשים הארורות לירמי' הנביא (ירמיה מד יח) ומאז חדלנו להקטיר למלאכת שמים ולהסיך נסכים חסרנו כל כי ע"י כישוף הנ"ל השיגו טובה המדומה עושר וכל דבר חפץ גשמי לבלי מעצור כלל וזהו שאמרו בגמ' דסנהדרין סוף פרק ד' מיתות (דף סח) וכו' דר"א אמר בכישוף דבר אחד ונתמלא כל השדה קשואין ואין זה אחיזת עינים כמבואר שם אבל כן הוא כי הכח שמשביע לכל השדות קשואים אמר הוא בכישוף ונתמלא כל שדה זו מקשואין דהיה ראוי לכל מדינה וכולם באו על שדה אחד וזהו תכלית מעשיהם אחד מוסיף וא' גורע ולכן קראו חכמינו ז"ל שמכחישים פמליא של מעלה אין כוונה בלשון כחש מגזרת כזב רק מגזרת דל ורזה שעושים כאן שפע רב ומכח זה במקום אחר הוא כחוש ורזה כי חומסים שפע של עולם אשר לא כדת ולא כטבעו של עולם אשר הוחק מטבע אשר יצר את העולם ולכך אסרו התורה ועיין ברמב"ן לתורה פרשת שופטים בפסוק לא תלמד לעשות דכתב ג"כ דהתורה אסרתו שחפץ הבורא שינוח הדבר על טבעו ונימוסו כחוק אשר קבע אך דע כי את זה לעומת זה במקדש היה ג"כ ששלמה נטע במקדש כל מיני אילן של זהב ועשו פירות זהב והיה ממנו פרנסות פרחי כהונה כמבואר ביומא (דף כ"א ול"ט) וכן נטע בירושלים כל מיני מגדים שבעולם והיא ג"כ שהכיר שלמה מקום התפשטות השפע של זהב לכל מדינות הקרובים ורחוקים ונטע במקום ההוא בחכמה ידועה אילן והיה הארץ נושא פירות זהב כי מקום ההוא יניקות ועפרות זהב לו וכן כשהכיר בזה מקום הולך יניקה לארץ הודו לגדל פירות הודו נטע אילן במקום ההוא ויצא עץ עושה פרי ההוא ועל דרך זה עשה בכל ולכן במקדש הכהנים שעוסקים בקטורת מתעשרים (יומא כו) כי משם מקבלין שפע וכן היו מופלגים בכח ובנוי כדכתיב (איכה ד ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז ויש לכאורה לתמוה ולמה מותר זה הלא גם זה שינוי מטבע עולם ונימוס ההוחק בעת בריאה אבל ההבדל כי בהמ"ק מרום מראשון קודם לגלגל המזלות וגלגל המזלות מקבלים השפעתו מבהמ"ק וטפל אליו וכשהגיע השפע לגלגל המזלות אז הוחל הטבע כי מקור הטבע ותחלתו הוא המזל וא"כ כשהגיע הדבר למזל כבר הוחק הטבע ונימוס סדרי בראשית והמשנה במזל משנה נימוס ורצון אלוה וגם למזל וגלגל נותן קצוב ד"מ קצוב ד"מ שפע לאלפים ככרים זהב ואם הוא יקח לעצמו מאה ככר הרי גוזל חק שארי ארצות ועושה עול כפי נימוס הבורא וגזירות חכמתו לכל ארצות בפלס ומשקל משא"כ המקבלים דרך מקדש ודרך קודש יקרא לו הוא למעלה וקודם המזל ואף הוא קודם הטבע כי הוא קודם התחלות הנימוס והסדר וא"כ אין כאן שינוי רצון ונימוס ועוד במקדש מקור נאמן לא יכזב ואף אם ירבה ליקח כהנה וכהנה לאין תכלית ממש לא בשביל זה יומעט השפע מכל ארצות כפי חוקים הקצוב כי מבהמ"ק יושפע בברכת ה' אשר נתן לעמו לנחלה בברכה שאין לו קץ וזהו מאמר ירמיה כי הזהיר על טפשותם בכישוף ובעו"ה זה היה מהמרי בבית ראשון כנ"ל וידוע כי כל כונתו לעושר בהון ואבני חפץ וכדומה ואמר כי לבסוף לא יקום כנודע כי כל מה שהוא בשינוי טבע לבסוף לא יקום ואמר עושה עושר שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו כי ה' לא יניחו ויהיה באחריתו נבל ומורד בה' ולא תקשה הא גם במקדש וירושלים נעשה כן כנ"ל ועל זה אמר הנביא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כי מקדש הוא כסא כבוד ה' ששם השפעה והוא מרום מראשון דהיינו הגלגל ומזל שממנו מתחיל ראשית הגבול והזמן וא"כ בזה לא שייך שינוי נימוס עולם כנ"ל באריכות ואין ענין זה לכישוף וא"ש ונחזור להנ"ל כי מימות אנוש שהחלו לטעות ולעשות כוונים לכוכבי שמים נפתחו כוכבי שמים וכסיליהם לקולם ורב כשופם ולחישתם עד ששמעו בקולם ועשו כאשר זממו ומרדו פי מלך עליון ולכך הם פסילים וזוהר קראם אלילים כי הם שקלקלו ויצאו מקדושה לטומאה בעו"ה ולכך אמר כי שמים כעשן נמלחו דא שמים דס"ם כי הם נתקלקלו על ידי מעשה בני אדם והתמיד הענין ביותר בדור המבול בכשופם ולכך נאמר (בראשית ו ח) כי מלאה הארץ חמס ולערב כחות זנו למאוד כנודע בחכמת כישוף וחכמת מבטא הכל בתערובת המזגם יושפעו ביותר ולכך בלעם הקוסם נתן עצתו לזנות ונשאל לאתונו וכל חכמת התולד' לקדמונים הכל בנוי על מעשה זימה כאלו הכוכבים חשקו בבנות ארץ וכדומה מדבר כיעור וזימה ואמרו במדרש רבה (ב"ר פכ"ו ז) בני ענקים שהיו עונקים החמה הורד לנו גשמים והי' מוריד והיינו כמש"ל בכשופים ולכך כשהביא הקב"ה מבול גם כוכבי השמים וכסיליהם נענשו כי ידוע כי שלימות ואושר הכוכבים הוא בתנועתם כי על ידי כך מקבלים שפע מנותן הצורות אשר בגאותו רוכב שמים וזהו עבודתם במצוה ועומד מה' ובתנועתם יטב להם לקבל שפע ושלימות כאשר נבאר לקמן באריכות וכאשר יחדלו ויעמדו להתנועע ולסבב ימעט שפעם ושלמות מהותם וזהו להם ממש כמיתה ולכך הענישם ה' בזמן המבול שכל י"ב חודש לא שמשו מזלות כלל והכל תלוים ועומדים ברפיון וכמעט ספו תמו לולי נפלאות השם לקיומם ולכך דור המבול שכל בטחונם היה במזלות והי' בדעתם לכשף שכל שפעת מים שהיה בגלגל להוריד לארץ שיזובו הכל במקום א' כמו שעושים עוד היום מכשפים שיש בידם קבלה מקדמונים מכשפים איזה לחש וכל כונתם לרוע כשיש עבים מלאים מים בלחש שלהם מוליכין אותו ליער מקום בלי זרוע ושם יקלחו המים לאיבוד ולרוב שכיח שהמלכיות הורג בהם וכן היה מחשבתם בזמן המבול לכשף שכל המים ירדו למקום א' והוא על נח וביתו שהיה מייסרם ומזרזם לעבודת השם וזהו מבואר במדרש (ב"ר פ"ל יז) שאמרו אי אתא מבול על ביתא דהאי גברא אתא והדבר מובן וה' הפיר מחשבתם כי לא שמשו מזלות כלל ואוהבם מרחוק עמדו וגם היה עונש גדול למזלות ולכך מן דור המבול ואילך אין כח במזלות לפעול כ"כ בכדור ארצי כמקדם לגדל בריות משונות וכדומה כי כבר פסק כחם והם חצים משוברים במה שעמדו שנה א' בלי תנועה וקבלת שפע אלהות והגעת משלימות בסבובם ותנועתם והנה לאחר מבול כאשר קמו דור הפלגה לא הונח להם בכשופים למטרי השמים כי אם הוסיפו והוא כמו שיש לכוכבי שמים מלאכים ושרים והם נקראים נפש הגלגל כמ"ש הרמב"ם (במדע והל' יסוה"ת פ"ג) וכנודע אף כי ארץ הכדורי וגשמי יש לו נפש והוא נקרא נפש ארץ והוא שר לארץ והוא נפשו ובכל מקום שתמצא אמרה ארץ הכונה לנפש ארץ ושר שלו שהוא קיומו וצורתו והוא שוכן במרכז הארץ כמשכן הנפש באדם בלב שהוא מרכזו וכן הוא במרכז הארץ ולכך קימו וקבלו כל טבעים ומחקרים כי אם תעשה נקב בכדור ארץ מכאן עד קצהו השנית מעבר לעבר ותשליך אבן בו יהיה האבן עומד קיים במרכז של הארץ והוא רוח מאת ה' יבוא ונקרא רוח אלהים וזהו שר העולם הנזכר על הרוב בדברי רז"ל וביחוד במה שאמר (חולין ס) כשהוציאו דשאים זרעים למיניהם פתח ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ונתחבטו המפרשים מי הוא שר עולם ע"ש והאמת הדבר כמ"ש ולזאת בדור הפלגה התחילו לכשף ג"כ בלחושים ומעשים והקטרת לשר ארץ ההוא ג"כ וזהו מעשה אוב וידעוני שהוא ג"כ מין ממינו כישוף כמבואר בגמרא אבל יצא לדון בפ"ע כמבואר בסנהדרין (דף סז ע"ב) והיינו דאין ענינו כלל לכוכבי שמים רק הכל לשר הארץ ולכך כל ענינם במחילת ארץ וחפירת עמוקים כנודע מעסקם ומעשיהם ולכך נאמר (ישעיה כט ד) והיה כאוב מארץ קולך כי אוב מוציא קול מתחת ארץ והוא כי מכשף ומקטר לשר ארץ וזהו עיקר קלקול דור הפלגה ולכך עשו דבריהם בעמק שהוא יותר ראוי לכך היותו קרוב למרכז ארץ ואמרו (פסחים פז ע"ב) על בבל שעמוקה כשאול ולכך עסקו בעבודת אדמה חומר ולבנים כי הכל מענין ארץ והתחכמו לעשות קישור בין כוכבי שמים ושר ארץ שיהיה שניהם בקישור וזהו (בראשית י"א ד) נבנה לנו מגדל וראשו בשמים וחשבו כי בדור המבול היה קלקול במזלות שלא יכלו לעזור להם כי שר של ארץ לא היה עמם בהתחברות וקישור ולכך תהומות ארץ נפתחו תיכף והמים גברו ועלו אבל כשיהיה אלו שרים בחיבור עליונים ותחתונים ומגדל שרצו לבנות ע"פ חכמת הקסם יהיה מחברן וא"כ יהיה קשה להפרידן ולנתק אגודתם ואם כי ה' הפיר עצתם מ"מ מאז החל עבודת אדמה לטמא לשר ארץ ג"כ ולהיות ארץ דלילית כמ"ש הזוהר כי גם שר ארץ נלכד בשחיתתם בכישוף ולכך גם ארץ כבגד תבלה כי הכל סר יחדיו אבל אברהם וזרעו להיותם רוצים ויודעים כי על ארץ יהיה כבוד ה' חופף בנתינת התורה ובנין בהמ"ק אשר משם יושפע לכל עולם וזהו שלימות עולם וראו כי ארץ יהי' נטמאה כ"כ לא יהי' מקום לחול שם רוח ה' וקדושת שכינתו ובפרט כי להיות כי כאשר כתבתי ששמים וארץ בגדו בה' ובנים זרים הם ביקש להעבירן רק ישראל בקיום התורה מתקנים הכל מחזירן לטוב בתקוני ארץ ומצות הנהוגים בארץ ובימי דוד כאשר כרה שיתין ביקש תהום שהוא שר של ארץ לעשות ולשטוף מקום ביהמ"ק וזהו הכונה בגמרא (סוכה נג מכות יא) ביקש לשטוף עלמא שזהו תכלית העולם כלו כי כונתו לרוע אבל דוד הניח שם שם וירד ונזדעזע ובזו הפכו לטוב ובמזמורי שיר המעלות וכן השמים מתקנים בקביעות חדשים וחשבון תקופות מב"ד הגדול אמיתית בירושלים אשר שם שכינת קדשו עמם ומסכים למעשיהם של ב"ד ולכך אמרו (שבת פ"ח ע"ז ג) תנאי התנה הקב"ה ואם יקבלו ישראל תורה מוטב ואם לאו יבטלו שמים וארץ לרוע קלקולם ולכך דרשו (שם) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וכו' ולכן אברהם יצחק יעקב חתרו לתקן הארץ ולטהר חלאתו כדי שיהיו ראוים לחול שכינת ה' בתורה ובהמ"ק אשר זהו שלמות היצירה ולכך אברהם היה במעמד דור הפלגה ומיחה במעשיהם כנודע במדרש וכמ"ש הרמב"ם הרבה מזה ולזאת תפשהו והיה חבוש תחת ארץ במחילה מקום לא ראה אור כי הואיל והתחכמו כי מזלו רם חשבו כאשר יתפשו אותו במקום שלא יחול שם כל אור הכוכבים ושמש והי' כח ביד שר ארץ ללכדו והוא בתקונו שם וביחודו תיקן שר הארץ כמעט וגם אח"כ בהלכו מארץ לארץ לאורך ורוחב ויקרא בשם ה' ופרסם אלהותו ובנה כל מקום מזבח לה' בזו תיקן שר הארץ ולכך אמר (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר כי כל תיקונו 'היה לתקן הארץ וכן ישראל במצרים בגלותם ועושים חומר ולבנים הי' ג"כ לתקן השר וכמה נפשות ישראל שנשקע בבנין תחת ארץ היה לתקון השר ובאמת נתקן כי הקב"ה ירד לארץ ונתן שם תורתו ולכך היה זה אות לישראל במצרים כי כבר הגיע עת התורה לצאת כאמרם שינתן תורה בארץ וכמאמרו למשה (שמות ג יב) וזה לך האות בהוציאך ממצרים תעבדון אלהים על ההר הזה ולכך צוה ה' ביו"ד דברות לעשות מזבח אדמה לתקן השר והיה הכל בטוב אבל בבית ראשון קלקלו התקונים כי החלו לעשות כמעשה מבול ודור הפלגה בכשופים לשמים וארץ באוב וידעוני ולכך אמר ה' שלעתיד כולם יאבדו והנה זכות אבות מגין על ארץ כמ"ש כי אבות תקנו ארץ ולכך נאמר (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור הרי זכות אבות מגין על הארץ וא"כ כל זמן שזכות אבות קיים אין לארץ מגור שתבלה כבגד כי זכות אבות מגין אבל כאשר יפסוק זכות אבות אז גם הארץ בכלל הסכנה להכלות כמו שמים ואמרינן בגמרא (שבת נה) עד היכן זכות אבות עד ימי חזקיהו ואז תמה זכות אבות וא"כ אילו היה ימי התיקון וביאת משיח קודם שעברו ימי חזקיה לא היה מגיע לארץ כליון כי עדיין היה זכות אבות מגין כדכתיב והארץ אזכור כנ"ל ואח"כ בביאת משיח נתקן הכל בקרבנות ועבודת ה' ויהיה רוח טומאה סר מארץ וא"כ היה לארץ תקומה אבל בעו"ה כאשר עברו ימי חזקיה ולא בא משיח ותמו זכות אבות א"כ חטא אדם הראשון במקומו וא"כ ארץ כבגד תבלה וזה ענין הגמרא (סנהדרין צה) ביקש הקב"ה לעשות לחזקיה משיח ואילו היה כן לא קרה לארץ ביטול אבל בשביל שלא אמר שירה לא נעשה והארץ הרגישה ההעדר שלא נעשה משיח ולכך פתחה הארץ אני אהיה אומר שירה כדי שיהיה לה קיום ולכך אמר (ישעיה כד טז) מכנף ארץ ולא מפה ארץ דהכי דייק בגמרא בסנהדרין פ' דיני ממונות (דף לג ע"ב) ע"ש כי השר אמר שירה והוא שוכן במרכז ארץ והוא כנף קצה ארץ כי כל דבר כדורי המרכז הוא תכלית המרחק ולכך נאמר מכנף ארץ וזהו ענין משה שאמר האזינו השמים ותשמע הארץ כי האזנה הוא דבר עיקרי ושמיעה הוא דבר מקרי אגב אורחא משמע כמ"ש כל מפרשים כי בזמן משה היה קיום תורה מישראל יותר נוגע לשמים מהארץ כי עדיין זכות אבות היה קיים אבל ישעיה אמר בימי חזקיה כמו שאמר בימי וכו' חזקיה למלכי יהודה ואז כבר תמה זכות אבות וא"כ הדבר נוגע לארץ שגם הארץ תענש בביטול ישראל התורה ולכך נתן גם האזנה לארץ כמו משה שנתן לשמים ויובן ג"כ עפ"י דאמרינן במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תק"ו) דלע"ל יאמר הקב"ה הנני מעבירם שנא' שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד וכו' ויש להבין למה צריך להעביר שניהם יעביר אחד ויהיה נשאר עד אחד אמנם כביכול הקב"ה עד רק לרב חמלתו אינו רק כמו עד אחד ואם כן אם ישאר עד אחד הרי כאן שני עדים רק קשה הא אין הקב"ה עד כמאמר הגמרא בע"ז (דף ג) כלום יש אב שמעיד על בנו אך זהו אם אנו מקבלים אותו לאב אבל כשאנו מורדים בו מבלי שמוע בקולו כדכתיב (מלאכי א ו) ואם אב אני איה כבודי אם כן יכול להעיד וזהו מאמר ישעיה (ישעיה א ב) שמעו שמים והאזיני ארץ כי שניכם בכלל סכנה בעזבם מצות ה' כי לע"ל מחמת קלקולם תהיו נבערים מהעולם רק קשה למה שנים ועל זה אמר כי ה' דבר ואם כן יש כאן ע"א ואחד מכם מצטרף לשנים ולכך שניכם תתבטלו רק קשה כלום יש אב וכו' ולזה אמר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי לא קבלוני לאב והרי כאן עדות מזה כל שומע ילמד כמה רב מעשה בני אדם הישראלי בארץ לתקון שמים וארץ והכל תלוי במעשה ישראל ומה היה העון מאבותינו וכי לא לחנם נטו אחרי הבצע ובעונותינו הרבים עכשיו בטל זה מהעולם ומ"מ רוב המוני עם ישימו זהב כסלם וימאסו בארץ חמדה היא התורה והמצות וירגנו באהלם לשבת בבתי כנסיות של עמי הארץ ודברי שטות ושיחה בטילה עם נשים אשר לא ינקה רע בהסתכלות והרהור אוי לנו מה נאמר ומה נדבר ראשונים שעברו היה לגודל חכמתם בחכמות וגם יצר הרע דעכו"ם הוא ענין כשפים הנ"ל גבר עליהם אבל עכשיו איך נבלה זמן בשטות דברים בטלים ושיחה של עבירה המטמאים שמים וארץ כמש"ל וישוב לישוב הנ"ל למה נמנע חזקיה לומר שירה ולמה פתחה הארץ לומר שירה ומה ענין שירה נקדים לומר בענין המופת שנתן לחזקיה (מלכים ב כ יא) שיסוב הצל עשר מעלות לאחוריו וקימו וקבלו חז"ל כי השמש הלך לאחור עשר מעלות ולכך גם הצל הלך אחורנית עשר מעלות כמבואר בגמרא (סנהדרין צו) ומדרש בכמה דוכתי אך הרלב"ג וסייעתו כת המתפלספים בשטותם חשבו כי לא היה הדבר בשמש רק בצל ועשו המופת ההוא כאחיזת עינים וכבר דיבר עליהם הרי"א ברוחב חכמתו ולשונו הטהור דברים הראוים לדבר על אנשים כאלה אשר נטו אחרי ההבל דברי פילוסוף היוני אבל העיקר הקושיא מרלב"ג דכתיב (דה"ב לב לא) לדרוש את המופתים אשר היה בארץ ואילו היה השמש חוזר לאחוריו הרי היה מופת בשמים ולא בארץ ומהו המופת אשר היה בארץ לא תירצו המפרשים ישוב נכון ומתקבל כראוי ועתה דע לך והבן כי כל פילוסופים קדמונים הסכימו כי תנועת הכוכבים כולם בסיבובם היא לקנות שלימות והיא עבודת ה' להם כמו שיש לנו עבודה בעשות מצות ה' לקנות שלימות לנפשנו כן הם קונים שלימות בנפשם השכלית בתנועותם וסבובם הילך והילך ולכך אמר ישעיה (ישעיהו מ כה) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר הרצון שיראו איך כולם כפי אשר פקד ה' עליהם למהר תנועתם בחפזון לסבב יום יום כל כדור ארצי והוא אחד מגבורות ה' כמו שתמהו כל תוכנים שברגע אחד יסבב החמה שהוא ק"ע פעמים ככדור ארצי אלף פרסאות לפחות ועבור זה נתטפשו הרבה מתוכני' קופרניקוס וסייעתו באומרם שהארץ מסבב אבל שקר נחלו והאמת עד לעצמו כי הארץ לעולם עומדת והם מסבבים בכח השם שהוחק בהם ורצים לקבל שלמותן ואין אחד מעכב במרוצתו כדי שישיג שלמותו ואם כן איך לא נלמד אנחנו להיות רצים לעבודת ה' לקבל שלמותו ולהשיג שפעת ה' וזהו אמרו של ישעיה אחר כך למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וכו' וזהו שכל טעם התנועה היא להשיג שלימות כי הם בעלי נפש ושכל נסתרה קושית קופערניקוס וסייעתו שהקשו איך השמש וכל כוכבי שמים ירוצו כדי להאיר הכדור הארצי החומרי והקטן ואינו כי מרוצתם לקנות שלימות נפשם ושפעת אלוה כי זוהיא מצותם ועבודתם ובאמת הנוצרים אחרונים חושבים שאין כל כוכבים בעלי מדע ונפש כלל ואין להם נפש שכלי המנהיג אותם רק המה כדורים מקשים חומרים כמו כדור ארצי וכפי אשר שם בם הטבע היוצר בראשית לילך להתנענע סביב סביב תמיד הם מתמידים בטבעם ולזאת רצו לשחוק על מה שקבעו חז"ל (סנההרין מב) בקדוש לבנה ששים ושמחים לעשות רצון קונם אבל עמדתי עמם בויכוח במקהלות רבים מחכמיהם ותודה לאל כי נצחתים כי שאלתים אם כן הוא מה הוא ענין כישוף להוריד שפע מכוכב ע"י צורות ולחשים והקטרות כיון שהם אבנים דוממים ואין בהם תבונה וכלי שעה העשוי להתנענע היועיל כל הלחישה והקטרות שלא ילך במרוצה או במתינות ובררתי להם מכל ספריהם שכך היה ענין כישוף להוריד שפע כנ"ל ואם הם חומרים מה יועיל כישוף וע"כ יודו או שהם בעצמם משכילים או שבעלי נפש משכילים מנהיגים הכוכבים ועפ"ז יצאו ויבואו וזהו מה שרצינו לומר או שהם בעצמם שכלים או שבעלי שכלים מנהיגים אותם אבל לפי הנחת פלסופי והגיון כל מה שיכולים למעט ביצורים אין לנו להרבות בלי הכרח א"כ כיון שאנו צ"ל בע"כ שיש כאן להנהגה נפש שכלי למה נוסיף אותו ולומר שיש לכוכב מנהיג נימא שהוא גופא בעל שכל ומדע וכן נאות לבורא אשר הוא החכמה עצמה שלא יברא כדור עכור מקשי כזה ק"ע פעמים ככדור ארצי בלי שכל ותבונה וחומר בעלמא ויותר טוב שהוא משכיל ויפה קבעו חז"ל ששים ושמחים לרצון קונם והודו כלם לדברי תודה לאל וכן הסכימו להדפיסו בפראג וכל לשון אשר קם נגדי למשפט בפילוסופי הרשיעו ולכך אמר שמואל (ברכות נח ע"ב) נהירא לי כל שבילי דרקיע בר מכוכבי דשביט הוא "קאמעט" שנראה בחורף העבר ובלי ספק שידע מהותו כמו שיודעים כל המון תוכנים בזמן הזה שהוא ממותרות הפסולת כוכבים וחמימות ואידים והקטורים העולים מן הארץ שמתקבצים אבל מה שלא ידע שמואל הוא על סבובו הכדור ארצי כתנועת יומית כמו שהעידו כולם וכמו שהחוש מעיד על זה תמה שמואל מה הוא ענין סבובי ותנועה יומית כי בשלמא הכוכבים הם בעלי מדע וקונים שלימות בתנועותם יום יום הכדור ארצי קיום העולם משא"כ כוכב דשביט שהוא קיבוץ פסולת החומרי בלי דעת כלל למה יסובב בתנועתו יום יום הכדור ארצי כתנועת הגלגל היומי בלי הבדל וגם שיהיה בו טבע הבורא כי איך יוחק הטבע בדבר שאינו במציאות והוא מקרי בעלמא לבד ונמצא רק בזמן מהזמנים ולכך התפלא בו שמואל ובמקום אחר הארכתי בזה למאוד כפי קט שכלי במקצת ואין כאן מקומו רק להודיע כח חז"ל שהיה ידם שלמה בכל מדע וחכמה ודעת קדושים ואם יקח איש מוסר מכוכבי שמים כמה יהיה זריז וחרד בדבר ה' ואולי גם לטעם זה כתב האר"י ז"ל בשעת תפלה להביט בעד החלון לפרקים נגד השמים כי זהו מורה ומעורר יראה וחשק לעשות רצון ה' בכל עוז אמנם התוכנים ופילוסופים הקשו דא"כ כפי התנועה כן תרבה השלימות וא"כ כל כוכבים יש להם שני תנועות כפי הסכמות כל חכמי תכונה וכמ"ש הרמב"ם וכן המהרש"א הביאו כמה פעמים (עי' בסנהדרין צד ע"ב ד"ה שוקעת) כי בתנועה יומית מסבבים כל יום ממזרח למערב כאשר עין ראתה ותעידה שהחמה זורחת במזרח ושוקעת במערב וסובבת תחת כפות רגליו בצד השני כל הלילה עד בוקר אור חוזרת וזורחת במזרח ושוקעת במערב וזו תנועה יומית והיא תנועה הכרחית כי הגלגל היומי מסבב אותן כל יום תנועה אחת סביב לכדור ארצי במעת לעת אמנם תנועה שניה יש לכוכבים בפ"ע והוא ממערב למזרח וזהו לאו כל הכוכבים שוים הלבנה הולכת במהירות ומסבבת העולם עד שבכ"ז ימים מסבבת עולם החמה בשס"ה ימים שאר כוכבים ביותר זמן עד שגלגל השמיני הוא המזלות מצינו בכל ע' שנה מעלה אחת בעלמא ובזה נתקשו אם כן שסביבות ותנועות העולם מוליד שלימות הלבנה שהיא מסבבת י"ב פעמים בשנה יהיה בה יותר שלימות מהחמה וכן החמה יותר מכוכבים שגבוהים ממנה וכן כולם יותר מגלגל י"ב מזלות להיותם מסבבים העולם בכ"ה אלפים שנה וזהו נגד המוסכם ומושכל כי כל שיותר הכוכב גבוה יותר שלם במושכלות ושלימות בכל אופן ואם נאמר שהשלימות הנקנית בתנועה אינה בתנועה זו רק בתנועה ההולכים כולם יום ביום ע"י תנועת גלגל יומי ואם כן כל הכוכבים שוים זה כזה ויקשה אם כן תנועה זו הפכיית שהלכו ממערב למזרח מה טיבה ומה טעם יש לתנועה זו כיון שאין בה לקנין שלימות כלל והנחה זו קיימת שכל התנועה לקנין שלימות והשגות השפעת אלהות ונבוכו בתנועה זו ובכל הנ"ל חכמים רבים ודברו בה סברות דקות רחוקות מהסברא אבל חכמים אלו לא ידעו מאור תורת אלהינו ולכך נפלו במבוכת השאלות ושמעו בני ודעו בענין תנועה זו בעצם שיש כאן שתי תנועות הפכיות בכוכב אחת ממערב למזרח ואחת ממזרח למערב גם כן נבוכו כל בעלי תכונות איך אפשרי שיש כוכב אחד ובפעם אחד שתי תנועות הפכיות וכל מה שדברו בו קשה הבנה אבל האמת מה שאמרו בפסחים (דף צד ע"ב) חכמי ישראל אומרים כוכב הוא חוזר וגלגל קבוע וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר וכוכב קבוע והודו חכמי ישראל לחכמי אומות העולם וכעת רבו גוים בעלי בעלי תכונה שאמרו שלא כדין עשו חכמי ישראל בחזרתם והחכם הכולל יוסף שלמה רופא מקנדיאה בספרו גבורת השם כתב שאלו דבריהם בנויה על קבלה מפי נביאים ואיך יחזרו להוראת הגוים שבנויה הכל על פי מושכל וסברא שיש בה מהטעות וכזב ואני אומר ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי אילו רצו לחזור מדבריהם חדא למה הוזכרו דבריהם לבטלה והסלקא דעתך למה לי דקתני ועוד הוי ליה למימר וחזרו מדבריהם ולא והודו אבל דעו כי שניהם אמת כי הכוכב בתוך הגלגל והגלגלים חוזרים מעת לעת כל כדור ארצי ע"פ גלגל יומי והכוכב שהוא בתוך הגלגל מקיף עמו ממילא ממזרח למערב כל העולם מעת לעת אבל הכוכב בעצמו חוזר בתוך הגלגל שהוא קבוע בו תנועה עצמית ממערב למזרח וסובב והולך בתנועתו הלבנה כ"ז ימים כל עולם והחמה שס"ה ימים וכן שאר כוכבים וא"כ יתכנו ב' תנועות כי תנועת הגלגל הוא יומי ותנועת הכוכב בגלגולו הוא כפי שאמרו לכל כוכב לחמה שס"ה וכדומה ובזה יתכנו דברי חכמי ישראל ודברי אומות העולם כי הן דברו בכוכב בתנועתו והן דברו בתנועה יומית יום ביומו ובזה הגלגל חוזר ולא הכוכב ולכך אמרו והודו חכמי ישראל לאומות העולם ולא אמרו וחזרו כי הודו מלשון הודיה ושבח כמו הודו לה' כי טוב וזהו שהודו שדברו בבחינה אחת אמת ואין בה מהטעות וכזב כי בבחינה אחת אמת בשפתם ואחר שבררנו זה נשוב ליישב ולהודיע טעם לשני תנועות הפוכות וכל מה ששאלנו לעיל ודע כי בגמרא אמרו (עיין ב"ב כה סנהדרין צא ע"ב) זורחת במזרח ושוקעת במערב שנאמר וצבא השמים לך משתחוים ועיין במהרש"א שהקשה מתנועה הפכיית דהא החמה וכל כוכבים בעצמם הולכים גם כן ממערב למזרח אבל דע כי מ"ש ששלימות הכוכבים בסיבוב התנועה היא בשביל כך כי השכינה במערב כדאמרינן (ב"ב כ"ב) כדי להשתחות לשכינה במערב והיינו ודאי ששכינה בכל מקום אבל במערב אורה מבהיק ומשפיע ולכך הגלגל נוטל הכוכב ממזרח ומוליכו למערב ששם משתחוה לשכינה ומקבל שפע משכינה כי השתחויה עבודה למעלה לקבל שפע ושם נדבק באור שפע השכינה ומקבל שלמות ואם כן זו היא שלימות של הכוכב לא הסיבוב בעלמא כמו שחשבו תוכנים גרם שלימות כי מה שלימות יש בתנועה זו רק שלמות שמתקרב למקום גילוי שפע שכינה ושם מקבל שפע וכשהוא במערב אי אפשר להמתין שם זמן מה כי לא יוכל לסבול רוב שפע משכינה ואפי' מלאכים אינם יכולים לקבל השפע רק במעט רגע ואח"כ חוזרים חלילה ולכך כתיב (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב שאינם יכולים לקבל שפע שכינה בדיבוק זמן מה רק רצות למעלה ומקבלות שפע ותיכף שוב למטה למקומן וכן תמיד וכן הגלגלים אי אפשר לנוח שם רק חוזרים והולכים משם וחוזרים וסובבים תמיד לנוכח מערב לקבל שפע וחוזרים וסובבים ולכן לא תנוח תנועתם והיא שלימותם בהשגת השפע בצד מערב אבל דע כשהגלגל מוליך הכוכב ממזרח למערב נוכח פני השם לקבל השפעות הכוכב ההוא נחרד ונרתע מפחד ה' והדר גאונו והולך לאחוריו ליראת אש ה' והגלגל מוליכו בע"כ שמה לקבל השפעתו אבל הוא הכוכב הולך הכל לאחוריו מחמת פחד ודרך משל אם מוליכים אדם בעגלה נוכח פני המלך האדם שהוא בעגלה נחרד מפני המלך והוא עומד בראש עגלה הוא הולך אחוריו עד סוף עגלה ובכל זאת העגלה מוליכו בע"כ לפני המלך כי אין הליכתו כל כך נחוצה לאחוריו כמו שמוליכו העגלה במהירות לפני המלך וכן הדבר ממש בכוכבים הנ"ל וזהו סיבת שתי תנועות תנועת הגלגל ותנועת הכוכבים ודע והבן כי כפי יותר ערך הכוכבים כן יותר קטן הפחד שיש לו להתדבק בשפעת השכינה ויותר קטן שהוא הכוכב יותר פחד יש לו וזה פשוט ומזה תבין הירח שהוא קטן במעלתו יש לו יותר פחד ולכך הוא לרוב פחד רץ בכל יום לבל יתקרב לשכינה תנועה אחורנית ממערב למזרח להתרחק משכינה ט"ו מעלות לערך אבל החמה שהיא בערך חשוב אין לה כ"כ פחד ולכך אינה נזורת לאחור רק כל יום מעלה אחת וכן כוכבים שלמעלה שהם יותר יקרים בערך אינם נזורים מפחד קרבת שפעת שכינה כי אם דבר מועט ליום עד שגלגל המזלות לרוב יקרתם אינם זזים לאחור מפחד שכינה כי ערכם רב וראוי לדביקות רק לע' שנה מעלה אחת וא"ש כל תנועות הפכיות וטעם לכל הדברים בלי קושיא כלל ותודה לאל ראו דבר חדש מה שלא השיגו כל בעלי תכונה ולדעתי ראוים הם לאומרן ובביאורי על חכמת עיבור וקידוש חודש הארכתי בו ובררתי הכל אשר בו יתיישבו כל ספיקות התוכנים ואין כאן מקומו:

בניי זכאי חולקיכון אשר שמעתם בקולי ולא יעשה כן בקרב קהלתינו ותזכו לראש מחול שיעשה הקדוש ברוך הוא לצדיקים לעולם הבא (תענית לא) והענין במחול הזה הוא כמ"ש המפרשים כי מחול מלשון עיגול והקדוש ברוך הוא יהיה בראש מחול דהיינו באמצע עגולה והצדיקים יסובבו סביב לומר זה אלהינו וענינו הוא כך דעכשיו לאו כל צדיקים במדריגה אחת ובמעלה אחת כי לאו כולם זכו לשלימות הראויה אבל לעתיד לבא יזכו כולם לשלימות הראויה ויהיו כולם במדרגה אחת לפני ה' והנה אם תעשה מרובע צלעות כזה ובתוכה נקודה העומדים בצלעות המרובע קרובים לנקודת המרכז יותר מהעומדים בנקודת אלכסון שהוא רחוק מהמרכז יותר כנודע כי אלכסון רחוק מקו ישר וכן הוא עכשיו יש צדיקים העומדים מול השכינה בקו וצלע ישר ויש רחוקים ממרכז בקו אלכסון ורוחקו של זה לא כשל זה אמנם לעתיד לבא יהיה העגולה כזה והשכינה במרכז ובעיגול כל הקוים שוים למרכז וכן הם הצדיקים יהיו כולם במרחק שוה לשכינה מבלי הבדל וזהו ראש מחול שיהיה לצדיקים לעתיד לבא והבן זה וראה שאין לאדם אלא עסקי וחפצי שמים ולא לילך בתר הבל ויהבל ואמרינן שוב (סוטה מח) משמתו נביאים ראשונים היינו ירמיה וסייעתו פסקו אורים ותומים והיינו כי אמרינן בגמרא דיומא (דף עג ע"ב) גזירת נביאים חוזרת וגזירת אורים ותומים אינה חוזרת ולכך נקראו תומים שמשלימים דבריהם וקאמר הגמ' מ"ט לא ביחנו דבריהם בימי פלגש בגבעה ומשני שלא שאלו כהוגן ע"ש ויש להבין מאי שנא דהקשו קושיא זו עכשיו ולא בלי זה אקרא דצוה הכתוב לשאול במשפט וע"כ שיאמתו דבריהם דאל"כ לשוא אנו שואלים ובמה נפלינו אנו ח"ו מכל העמים אשר על פני האדמה אשר להם תרפים והכתוב אומר (זכריה י ב) תרפים שוא ידברו אבל הענין כך דודאי איך יתכן שגזירת נביא חוזרת הלא נביא שליח מה' ולא איש אל וינחם אבל כבר אמר בלעם (במדבר כ״ד:י״ז) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב והרצון כי נבואתם למעלה מעלה כדכתיב (ירמיהו א כ) מרחוק ה' נראה ולמעלה נשגב מזמן א"כ כשנביא רואה נבואתו חושב שהוא תיכף לפי דמיון קרוב ראייתו אבל באמת עודנו רחוק בזמן ואף שמ"מ יאמתו דבריו אבל לדמיונו חושב הוא קרוב ובאמת הוא רחוק בזמן וזהו אמר אראנו ואני חושב שיהיה תיכף ולא עתה אשורנו ואני חושב הגיע העת ואינו ולא קרוב וכן היה ביונה שניבא על נינוה ארבעים יום כי אמת היו ימים הנקראים שנים מגזירת ימים תהיה גאולתו וכן היה בסוף מ' שנה אחרי נבואתו חלה נבואתו על נינוה בדבר נחום האלקושי וכמו שבא בספר טוביה המקובל לנוצרים ולא לנו שבסוף מ' שנים נחרבה נינוה ואף שאין מקובל לנו לכתבי קודש מ"מ הוא סיפור מעשה אמת וכן בכל דברים וזהו גזירת נביא חוזרת לשעה כי אין נבחן מתוכו זמן מוגבל בהחלט ואיזה זמן מוגבל יותר שאמרו נביאים מקץ ע' שנה אפקוד על גלות בבל ראה כמה פירושים בחשבונות יש בו עד שאמרו חז"ל (מגילה יב) דניאל טעה והוצרך להבין בספרים אמנם אורים ותומים אין בהם ספק בבחינת הזמן אפילו אומרים היום או מחר כדכתיב (שופטים כ כח) מחר אתן בידך וכן תמיד הוא לאות לבני ישראל למען ידעו וזהו תומים שמשלימים דבריהם בהחלט ובירור גמור עד שאין עוד אחריהם ספק ולכך שאלה הגמרא מ"ט לא ביחנו בימי פלגש בגבעה דודאי לא כיחשו וסתם עלו למלחמה כי באמת עצת ה' היה שיעלו כי לבסוף נצחו וכי אמרו תיכף נצחו רק יעלו כי יצליחו היינו לבסוף וכן דרך מלחמה שילחמו פעמים ושלש ואף שינוסו בין כך יתמעט חיל האויב ויחלש כחו לרוב המלחמות וא"כ בפעם האחרונה כבר תש כחו ותם לריק כחו ולא יוכל להקשות על הקרא אמנם עכשיו דקאמר הגמ' תומים שמשלימים דבריהם מבלי ליתן ולשייר מקום ספק בתשובתם וע"כ במה שאמרו עלו היינו תיכף כי לולי כן תמיד הספק במקומו אימת ואיזה פעם יהיה סוף והלעולם יריבו כאויבים בשער והוצרך הגמרא לשנות כי החסרון היה מפאת שואל שלא כוונו דבריהם וא"ש והבן ודע כי יותר שהיתה מדרגת הנביא יותר נבררת נבואתו ולכך ירמיה וסייעתו שהיתה השגתם גדולה היו משיגים זמן ולכך אמרו מקץ ע' שנה אף שהיה בו ספק כנ"ל מ"מ לא היה ספק עצום אבל נביאים אחרונים חגי זכריה מלאכי ודורו היתה השגתם רחוקה ולכך כשאמרו מן גאולה העתידה לא השיגו הקץ כלל וכן דניאל נאמרו לו סתומים וחתומים הדברים כי היתה השגתו לא כל כך גבוהה להשיג הקץ על תכליתו והענין גם כן כי דניאל חגי וכהנה נביאים היתה נבואתם ע"י מלאך כדכתיב (זכרי' א ט) מלאך הדובר בי והן נקראים פי הקב"ה כדכתיב (תהילים לב ו) וברוח פיו כל צבאם ולכך לא ידעו הקץ וזמן מוגבל כי לבא לפומא לא גליא אבל נביאים ראשונים היו בסוד לב כדכתיב (שהש"ר ח) שימני כחותם על לבך והשיגו במראה נבואה בלי אמצעי ולכך השיגו תמיד בנבואתם זמן וכן אמרו (פסחים נו) ביעקב שביקש לגלות קץ ונסתלקה שכינה אין כוונה שנסתלקה לגמרי כי הלא בירך אח"כ שבטים ברוח הקדש ונבואה נפלאה אבל זהו שהיה בהשגה גדולה לדעת זמן מוגבל לנבואה השגה זו נעלמה ממנו ואמר רק כנביאים אחרונים הנבואה לא יסור שבט מיהודה וכדומה אבל לא על זמן מוגבל ולכך כאשר מתו נביאים ראשונים ופסק רוח הקדש כזה מישראל להנבא בזמן מוגבל א"כ לא היה אפשר באורים ותומים כי צריכים להשלים דבריהם ורוח הקודש כזה פסק מאתנו כי אם ע"י מלאך אשר אינו יודע מהזמן כנ"ל ולכך פסקו אורים ותומים בעו"ה אשר איבדנו חזון והוסיפו יגון ואנחה לנו כמאמרם (סוטה מח) בחורבן הבית בטל השמיר וענינו הוא כך כי צריך להבין מ"ש התוספות (במנחות קז ובעירובין ו ובשבת צ) על הערוך דאמר בבית ראשון לא היה אמה כליא עורב כי מפני שכינה לא באו עורבים דהא אמרינן בגמרא דמועד קטן (דף ט') בשלמה הוי ליה לשייר אמה כליא עורב וזהו מורה דהיה לו ותירץ התוספות דמתחלה עשה כליא עורב ולבסוף סילקו ויש להבין מתחלה מה קסבר ולבסוף מה קסבר דברור דקדושת הבית מתחלה יותר מלאח"כ שנשא בת פרעה והנה הרמב"ן בתורה פרשת יתרו (שמות כ כב ד"ה וטעם) הסכים למדרש רבה דאמר במקדש לא היה ברזל כי הוא חלקו של עשו ולא הניחו לסטרא דידיה כי הוא מחריב בית להיות לו יד במקדש ה' ואע"פ שגם בבל החריבו הבית לא קעקעו הבית עד יסוד כמו אדום ע"ש במדרש (פרק לה ד) פרשת תרומה ומקשים מדוד דאמר (דה"א כב יד) והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב וכו' ולברזל אין משקל ועיין רמב"ן שדחק עצמו בזה ונראה דלא קשה מידי דכל הטעם שלא לקחו ברזל משום שהוא רומז על אדום המחריב ודוד אשר הכין הכל לבית המקדש בחשבו שהוא יבנה הבית כמ"ש בדברי הימים וכבר ידוע (מדרש שו"ט ס"ב) דאילי בנה דוד הבית לא היה נחרב מעולם ולכן טבעו בארץ שעריה (סוטה ט) היותם מעשה דוד וא"כ שפיר לקח דוד ברזל דהא לא יהיה הבית נחרב ואין נ"מ במה שמרמז ברזל על אדום אבל אח"כ שלא בנהו דוד מנעו ליקח ברזל מטעם הנ"ל והנה ממדרש הנ"ל דברי הערוך מוכרחים שלא היה כליא עורב בבית ראשון דאל"כ הא היה ברזל כדתנן במנחות (דף קז) האומר הרי עלי ברזל מביא אמה על אמה כליא עורב אך אמרינן במו"ק (דף ט) ששלמה דחי יום הכפור מקמי חנוכת מזבח מק"ו מקרבן נשיאים שהיא קדושת שעה ומכ"ש קדושת בית המקדש שהיא קדושה עולמית והקשו הא גם קדושת בית שלמה קדושת שעה דקיימא לן בחורבן בית ראשון בטלה קדושת מקדש רק בימי עזרא קדשו לעתיד לבא וכמ"ש הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ו הט"ז) ומתרצים דזהו חנוכת המזבח היה נעשה תיכף ואז בחר ה' בציון ואז היה שבית המקדש יעמוד לעד ולכך שפט שלמה לקדושת עולמית אבל אח"כ כשנשא שלמה בת פרעה ואמר ה' על אפי וחמתי היתה העיר וכו' אז נולד שוממות העיר וכדאמרינן (שבת נ ע"ב סנהדרין קא ע"ב) כשנשא שלמה בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בים וכו' וא"כ א"ש דברי הערוך כי מתחלה בעת בנין היה חושב שלמה שלא יחרב הבית ולא חשש ליתן בראש מקדש ברזל לכליא עורב כי מה איכפת ליה לאדום הלא לא יחרב הבית אמנם בעו"ה כאשר גרם החטא ונאמר לו כי על אפי וחמתי היתה העיר הזאת ידע ברוח הקדש שיחרב הבית כאשר ישיר שירו בשיר השירים הכל על גלות ישראל השבעתי אתכם בנות ירושלים א"כ תיכף הוסר הכליא עורב המרמז על אדום אשר חרוב יחרב הבית ויהיה בעו"ה אבן נגף לישראל ולכך צדקו ודבר ה' אמת בפי ערוך כי מתחלה היה אמה כליא עורב ואח"כ הסיר אותו ודו"ק וזהו ענין השמיר כי תיכף בחטא אדם הראשון גבר כחו של שרו של עשו בלהט החרב המתהפכת שהוא חרבו של ס"ם דמתהפך לכמה גוונים לשלוט על כל מה שיש בו בזה העולם הן אדם ובהמה כי הכל נפל בעץ הדעת ועל הכל שולט חרב המתהפכת לכך אי אפשר לעשות דבר או אפילו לפסול אבנים כי אם בברזל וחרב ועל הכל שולט החרב וזהו מה שהיה קודם חטא וחל עליו חטא אדם הראשון וממשלתו של להט חרב המתהפכת אבל מה שנוצר אחרי החטא ועודנו לא היה בזמן החטא פשיטא דאין חרב הנ"ל שולטת בו ושמיר נברא בערב שבת בין השמשות כמבואר במשנה פ"ה דאבות (משנה ו') ולכך הוא אין צורך לחרב הנ"ל ובידו לפוצץ סלעים בלי כחו של ברזל כלל וזהו ענין שמיר והיה לבית המקדש שאל תשלוט בו חרב המתהפכת כי שם היה הכל קודש מעץ חיים ולא מעץ הדעת ולהיות כי חק שם ה' שכל עניני זה עולם יהיה הכל בחרב לפיכך לא נמסר רק לשרו של ים (גיטין סח ע"ב) שהוא נאמן בבריתו של ה' שאינו עובר גבול עולם כדכתיב (ירמי' ה כב) גבול שמתי לים והוא מעצור היה נגד טבע של מים שרוצים לסבב כדור ארץ כנודע ולכך מסרו לשרו של ים שלא יתן לשום דבר רק לצורך בית המקדש ולכך בחורבן בית ראשון שגבר ידי מחריב והיה אדום במעמד החורבן כמ"ש חז"ל (גיטין נז ע"ב) כל נצחון שאין בו מזרעו אינו נצחון וע"ז נאמר זכור ה' לבני אדום וכו' וגבר חרבו ליטול השמיר צאו וראו כמה חטא גורם לא זו בממון אף בגוף דאמרינן בגמרא (תענית ז) ששאלו לריב"ח תורה מפוארה בכלי מכוער שהיה שחור ואמר אבא היכי רמי חמרא א"ל בחרסים ששומרים היין כך הדבר בבעלי תורה שהתורה שורה בבני אדם כעורים וכו' ומקשים הא פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (ב"ב עה ע"ב) וכן שופרא דיעקב אבל הענין כי כבר ידוע מאמר הפילוסוף האדם יולד מאדם ומהשמש הרצון המזל והאדם המה גורמין ההריון והלידה ולפי טבע כוכבים כבר אמרו הטבעים כי כל מי שטבעו ממרה ירוקה ושחורה הוא עלול למושכלות ומזג ירוקה ושחורה מורה בהכרת פניהם כחושי בשר דל ורזה ופניהם כרכומי ושחור ולכך אמרו דהתורה ומדע מצויים באנשים מכוערים כי הוא מורה על מזג הנ"ל אך זהו מפאת הטבעי שהוא מחמת המזל אבל מי שהוא למעלה מהמזל ואין ענינו תלוי במזל פשיטא שאין בכל זה ראיה ואדרבא ודאי שגופו יותר בהיר בשחקים וע"ז נאמר (קהלת ה א) חכמת אדם תאיר פניו ולכך הראשונים שהיו למעלה מהמזל היו בעלי תואר ויופי למאוד אמנם כאשר גלינו בעו"ה ובאנו לידי הנהגת השמש וכוכבים אנו נכנעים לאיכות הגוף ומזגו ולכך צריך גוף ומזג עלול לחכמה ולא תמצא אלא במזג הנ"ל שחורה וירוקה והכרת פניהם ענתה שחורי וכרכומי ולכך הראשונים היו כפני חמה ולא ריב"ח שהיה אחר חורבן וזהו שאמר שלמה בשיר השירים (א ו) אל תראוני שאני שחרחורת וקושית הגמרא תורה מפוארה וכו' וע"ז השיב ששזפתני השמש הרצון שאני תחת המזל וממשלת השמש ואני צריך להיות שחרחורת לקנין חכמה ומדע והרי קודם החורבן היו תוארי תלמידי חכמים כמלאכי אלהים אבל לאחר החרבן הם נדמים לכלי חרש שמשמרין היין וזהו שאמר (איכה ד ב) ירמיה בקינתו בני ציון היקרים המסולאים בפז לרוב יפים כמ"ש הגמרא (גיטין נח) ומדרש איכה נחשבו לנבלי חרש מעשי ידי יוצר ופי' התרגום לנבלים ששמים בתוכו יין והיינו לאחר חורבן אין התורה נשמרת אלא בכלי מכוער כמו היין שנשמר בכלי חרס וקודם חרבן היו מסולאים בפז ומ"מ היו רבתי בדעות כמבואר במדרש מחכמת ירושלים ע"ש וא"ש ולזה אמרו (סוטה מט) מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו ואמרינן עלה בגמרא אלא עלמא איך קאי ואמרינן אקדושה דסידרי וקדושה דאגדתא ולהבין הקושיא והתירוץ וכי לא יש שאר מצות דאגין עלן עד דבחר דוקא בשני דברים כאלו מה נשתנו אלו יותר משאר עבודות ה' אבל דע כי מזלות המה שונאים לישראל למאוד כי לפי המזל אין אברהם ראוי להוליד רק הקב"ה פעל עמו חוץ למזל כנ"ל וא"כ לפי מזל לא יקום לאברהם זרע והן ישראל שהן זרע אמיתי של אברהם כנודע כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ולכך כל ענין המזל לעקור שורש ישראל כדי שלא יקום לאברהם זרע ולכך כל יום ויום קללתו מרובה משל חבירו כי הן המתגברים עלינו כל יום ומזלות נלחמו נגדנו ועיקר הטעם כמ"ש הזוהר שהמה אלילים ושדים כמו שיש ע' שרים כן הוא ע' שדים כמו שאמרתי באריכות בדרוש הקודם בענין זה והמה כולם נגד ישראל כי המה חצונים ולכן רק רע כל היום אמנם בזמן שהיה הבית קיים היו נותנים מחיצה לחצונים בקרבנות בהעלות עשן וכן ביום הכפור בשעיר המשתלח כדי שלא יקטרגו על ישראל אבל לאחר חורבן שעיקר עבודתינו הוא בתורה ובתפלה ובמה יש ליתן להם אחיזה אך דע כי הם כמו לשון ארמית דבוק בלשון הקודש כך החצונים נאחזים בקדושה ולכך שורש שלהם הוא ארמית כמו ששורש ישראל עם קודש בלשון קודש כך חיות ע' שרים הנ"ל ע' לשונות שורש שלהם לשון ארמית הקרוב ללשון הקודש ולכך בשנער ששם התחילה ההפלגה וע' לשון שם ראש לשונם לשון ארמית כאשר מבואר כמה פעמים בכתבי האר"י ז"ל ולכך ליתן להם אחיזה לבל יקטרגו על ישראל למאוד אנו אומרים בסדרא דקדושה שהוא ואתה קדוש הקדושה בלשון קודש ופתרונו בלשון ארמי וכן הקדיש הכל בלשון ארמי ובזה תגיע להם יניקה ואחיזה בלשונם ומזה שקטה קטרוגם למקצת ומתפייסים כמו בשעיר המשתלח הנ"ל וזהו מאמר המשנה באומרו בכל יום קללתו מרובה משום קטרוג והתנגדות המזלות ובעת חורבן בעו"ה אין לנו ליתן להם יניקה בקרבנות עד שיהיה שכך חמתם וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וע"ז שאל הגמרא עלמא איך קאי הרצון איך יש לישראל עמידה נגד אדונים קשים כאלה וכוכבי שמים נלחמו אתנו מי יעמוד נגדם וע"ז משני בקדושה דסדרא וקדושה דאגדתא שהם בלשון ארמאי וא"ש וראו וחכמו כמה יש לנו להתפלל בכונה ולומר קדיש ויהא שמיה רבה בכונה היא המגנת עלינו בגולה ובצלה נחיה ואם כך הדבר בדברים כאלה שהם ממש לאו מעיקרי תפלה מכ"ש בקריאת שמע וכדומה כמה עולמות בונה האומרם בכונה וכמה עולמות מחריב האומרם בלי דעת ולבו בל עמו ומכ"ש המשיח בו דברים בטילים כי הכל יסוד לתקון עולם וכמו בית כיפה של אבנים אם תוסר אבן אחת מתוכו מקעקעת כל הבירה כן הדבר בתפלה ועבודת ה' לכן התקוששו וקושו בואו ונחזק עצמנו בתורה כי בגמרא (סוטה מט) אמרינן על זה כל יום קללתו מרובה משל חבירו דכתיב בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר הי בוקר אילימא דאתיא מי ידע מה הוה אלא בוקר דחלף והקשה מהרש"א למה לא דייק כן מריש קרא בבוקר תאמר מי יתן ערב וגם המפרשים הקשו מה קושיא מי ידע מה הוה הלא זו דרך אוררי יום כשצרתם צרה מחכים יום מות כדכתיב (איוב ג כא) המחכים למות ואיננו ולכך יאמר הלואי שיחליף זמן ויבא סוף וקץ אבל הענין כבר ידענו כי אין כוונת הגמרא קללתו מרובה משל חבירו בענין גלות ומצוקת הזמן כי במה יחשב להמקבלים באהבה יונעם ומה נ"מ אם הוא בזה עולם עשיר או עני סובל מרעין וחובק אשפתות או אמון עלי תולע מתהפך עלי מרבדים הלא אחריתו רמה ותולעה ויותר שהאדם מעונג יותר עלול לחולי ונזק אמנם כוונת הגמרא קללתו מרובה בחטאים ועונות והתגברות יצר הרע כי כל יום יצר וסטרא דמסאבא גורם עד שעונות עברו ראש ומכף רגל עד ראש אין בנו מתום וזהו שמתגבר עלינו יום ביומו כי אנשי אמנה אבדו ויראי חטא בעו"ה המה מתדלדלים ומתמעטים יום ביומו וזהו שדייק בקרא דמיירי ג"כ מזה מענין התגברות היצר הרע והחטאים וקאמר בערב תאמר מי יתן בוקר לשוב בתשובה וזהו אילימא בוקר דאתיא לשוב בתשובה מי יודע מה הוה הא כללא הוא שוב יום אחד לפני מותך כי אינך יודע מתי תמות (שבת קנג) וא"כ איך יאמר מי יתן בוקר לשוב אם ישוב תיכף ישוב וכבר אמרו חז"ל (אבות ב יד) אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה וא"כ צ"ל דיום שעבר קאמר כי הוא מתקלקל ביותר וביטול עבודת ה' יום ביומו יותר ומתחרט ואומר מי יתנני כיום אתמול כי יעבור שלא הייתי כ"כ משוקע בחטא מי יתן והייתי כיום שלפניו בלי לעשות דבר רע הזה ולכך לא דייק מבוקר תאמר מי יתן ערב כקושית מהרש"א הנ"ל דזה י"ל כפשוטו דכבר ידוע (שבת פט ע"ב) מ"ש יצחק לפני ה' בהתנצלות על בניו דל לילות דשינה הרי דלילות אינן עלולין לחטוא דהם מיוחדים לשינה ולנוח מעמל אנוש ואם כן שפיר יאמר בעסקו בחטאים וכדומה מי יתן ערב שהייתי ישן ואם ישנתי אז ינוח לי ולק"מ אבל מערב מי יתן בוקר שפיר קשיא כנ"ל וא"ש מזה נלמד דאין לומר מחר ובנוח לי מן עמלי וכדומה אז אפן עצמי לעבודת השם לא כן היום ולא למחר לעשותו וכמה קלקולים יהיו וכמה טרדות ומניעות יגרום לו היצר הרע אם יאמר בזמן מוגבל אז אשיב לה' ויש מעילה לדברי תורה (סנהדרין קו) אבל אם תיכף יתחיל אף שראשיתו מצער כי יקום יצר הרע כנגדו בחיל ויחנה עליו מחנה אבל לא ירא לבו בזאת יהיה בטוח כי אחריתו ישגה מאוד ויצר הרע יהפך לטוב ויהיה טבע גוף מורגל לעבודת ה' כאילו הוטבע בו מחיק אמו וראשית הבריאה וימים אלו ימי בכי יום אובדן ושוממות בית תפארתינו ויום אשר קבענו לספוד בבכי תמרורים על העדר צדיקים הנ"ל ראוי לנו לעורר בתשובה שלימה ונראה לקיים מצות ה' ותורתו ואם יפלא מאתנו דבר לעשותו ואנו מצטערים על קיומו ועל שאי אפשר בידינו לקיימו הרי הוא כאילו קיימנו: