הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ (פ)
כד הקמח
וכן תמצא שאר הפעולות כלם אי אפשר לו לאדם שימצא תולדות לעבודת השי"ת אלא בדרך נשואי אשה ומתוך הענין הגשמי. ואי אפשר לו להשיג מעלת העולם העליון אלא מתוך העוה"ז הגשמי, ועל כן מיחסים הכתובים וממשילים התורה והחכמה שהם מזון הנפש בלחם שהוא מזון הגוף. וכן מצינו במקדש שהיו המנורה והשולחן זה נכח זה מנורה בדרום ושולחן בצפון, המנורה היתה רמז וסימן החכמה שהיא מזון הנפש והשלחן סימן לכתר מלכות ורמז לעושר שהוא מזון הגוף והשולחן המונח בצפון היה מסתכל למול המנורה שבדרום להורות שאי אפשר שתתקיים זכות העולם וברכותיו כי אם ע"י החכמה, גם החכמה אינה יכולה להתקיים במין האנושי כי אם ע"י מאכל ומשתה ולכך הוצרכו להיות שני כלים אלו המנורה והשולחן בשתי רוחות נגדיים זה נוכח זה. וכיון שכן יתחייב האדם לדבר דברי תורה במקום סעודה לטעמים רבים, האחד להורות שאין הסיפוק והברכה והשובע בעולם אלא בשביל התורה, והשני שכל שולחן שמדברים עליו דברי תורה הוא השלחן המעולה והחביב לפני הקב"ה, שכן דרשו ז"ל (אבות פ"ג) שלשה שאכלו על שלחן אחד ויש ביניהן דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר (יחזקאל מ׳:מ״ה) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. והג' מפני שהמאכל והמשתה מטרידין את האדם ומולידין גסות הרוח ומזכירין את האדם הגאות הגוף ומשכיחים אותו העיקר, והוא דבר הנביא (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני, ועל כן חובה על האדם לעסוק בתורה ושיזכור העיקר במקום שהוא סבה להשכיח העיקר: וכן מצינו אצילי בני ישראל והם שבעים זקנים ומשה ואהרן נדב ואביהוא עמהם בראש שעשו סעודה והיו אוכלין ושותין והיו מסתכלין בלב ומתבוננין ורואים כבוד השם יתעלה זהו שכתוב (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, כלומר היו רואין הכבוד בעין השכל בעוד שהיו אוכלי' ושותים. בהרבה מקומות של קדושה ושל נבואה מצינו משתה, במתן תורה כתיב (שם יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם, וכן בחנוכת בית המקדש כשהשלים שלמה בנינו חנכו במשתה הוא שנא' (מלכים א ח׳:ס״ב) והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ה'. יעקב אבינו לא קבל הברכות אלא מתוך משתה והם המטעמים שהביא. גאולת אסתר לא היתה אלא ע"י משתה שנא' (אסתר ה׳:ח׳) יבוא המלך והמן אל המשתה ומתוך אותו המשתה נתן לה המלך כל מה שבקשה ונגאלו ישראל ממות לחיים, ואע"פ שע"י משתה נגזרה עליהם מיתה הם גרמו לעצמם בחטא מכירת יוסף שמכרוהו אחיו ע"י משתה שנא' (בראשית ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם וגו' שכן דרשו ז"ל וישבו לאכול לחם אמר להם הקב"ה אתם מכרתם אחיכם ע"י משתה חייכם שבניכם יהיו נמכרין ע"י משתה שנא' (אסתר ג׳:ט״ו) והמלך והמן ישבו לשתות וגו', וכן דרשו ז"ל בנס חנוכה שהיה ע"י משתה, וכן מצינו לעתיד דרשו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים והסעודה ההיא יש לנו להאמין אותה סעודה גופנית ממש כי המאכלים הם מאכלים זכים מוכנים מששת ימי בראשית והם לויתן מן הדגים ומן העופות בר יוכני ומן הבהמות בהמות בהררי אלף. ואולי יהיו מתולדות האור העליון כענין המן במדבר ובתכלית העלוי והדקות יותר כי שפע החכמה וההשגה לקבל המושכלות תהיה בהם יותר מכל הזמנים כלם, אחר הסעודות האלה שיהיו בסוף הזמן יתחדש זמן אחר והוא זמן תחיית המתים שבו יהיו ניזונין ומתעדנין מזיו שכינה ושוב אינן חוזרין לעפרן שכן דרז"ל (חלק דף צב) מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא והיו קיימים נצחיים כמלאכי השרת ומתעדנין בתוך שבע חופות שכן דרשו ז"ל בסדר אליהו זוטא שבע חופות עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שנא' (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה:
יערות דבש חלק א
ראו כמה חששו להמן דיצאו ממנו גרים איך לא נספיד על איש תלמיד חכם שהלך בלא בנים זסש"ה צדיקים היו ראוים לצאת ממנו ועיקר הדבר בעו"ה הכל מחמת ביטול תורה והוא מסתעף ממה שאינם מחזיקים לתורה ובשביל זה גם בחור גם שב וישיש לא ילמדו כי בחור למה ילמד ממה ישא אשה ומי יקח אותו הלא הוא לארץ הנגב והם פונים להשמאל ומצפון תפתח הרעה כי מצפון זהב יאתה ואם נשא אשה והוליד בנים ובנות הלא חייו תלוים מנגד כי מי יפרנסו וטפלא דתלו ביה ומי יכלכל יום בואו לשדך זרעו כי כולם יפנו לו עורף באמרם אם אין קמח אין תורה כללו של דבר בעו"ה נפלה קרנה של תורה מי יקים לו לולי ה' סומך נופלים ובאמת כל מעמדנו הוא בתורה כמו שאמרו (מגילה טו ע"ב) באסתר כשנכנסה לבית צלמים ונסתלקה ממנה שכינה אמרה שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס ברצון או שמא על שקראתיו כלב חזרה קראתו אריה עכ"ל ויש להבין בשלמא מתחלה שפיר קטענה דאם בשביל שנהנו מסעודתו של אחשורוש היה בשוגג כי מתחלה הלכו אל המשתה לאכול בכשרות כדכתיב לעשות כרצון איש זה מרדכי והלכו לקיים רצון המלך אחר כך כאשר הרבו לשתות כמו שנאמר והשתיה כדת אין אונס באו לכלל חטא כי יין הרבה עושה כנודע וזהו שוגג גדול כי יש להם טענה שכורים היו כנודע כי שיכור יחשב לשוגג כאמרם (עירובין סה) יכול אני לפטור את העולם וכו' וזהו מאמרם שמא אתה דן שוגג כמזיד ועל חטא השתחויה לצלם אחשורוש היו אנוסים שהיו מאיימים עליהם להשליכן לכבשן אש כמו שעשו לחנניה מישאל ועזריה על זה אמרה שמא אתה דן אונס כרצון וזה ניחא אבל מה שאמרה שמא בשביל שקראתיו כלב תמוה דכי בשביל שקראה רשע כזה אשר שלח יד בעם ה' לאבדם כלב יהיה חטא גדול בזה לסילוק שכינה אבל הענין כך במה שנאמר במדרש (פסיקתא רבתי יב) ויבא עמלק ככלב נדמה להם והוא כי אמרו (ילק"ש ח"ב רמז תת"ל) במדרש יכרסמנה חזיר מיער עי"ן שביער תלוי אם ישראל זכאים נעשה אלף וא"כ הוא חזיר מיאור וכל העולים מים ליבשה מתים אבל אם אינם זכאים אזי הוא חזיר מיער מזיק ואמרינן במשנה בכלים (פי"ז מי"ג עיי"ש בפירוש הר"ש והר"ב) כל העולים מים ליבשה מתים חוץ מן הכלב ובזה יובן דישראל היו באותו זמן זכאים כדכתיב (ירמיה א כא) זכרתי לך חסד נעוריך וכו' וא"כ איך בא עמלק הא הוי יאור ולכך כשבא עמלק נדמה ככלב א"כ אף דעולה מן היאור מכל מקום חי ולכך בא להלחם בישראל וזהו הענין באסתר כי אסתר חשבה כי ישראל זכאים באותו זמן ולכך שלחה אל מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה נחתם גזר דינם כי חשבה ישראל הם צדיקים אבל מרדכי צוה לה את אשר קרהו בסעודה כי נכשלו ישראל בעבירה ובטלו מהתורה וכדומה ולכך קראתו כלב כי היו ישראל זכאים לדעתה אם כן הרי כאן יאור וא"כ איך יעלה וילחם ויציר לישראל אין זה אלא כלב דעולה מים ליבשה וחי לכך קראתו כלב וחשבה אסתר אולי זה החטא דחשבה לישראל שהם זכאים ולכך קראתו כלב וזה שקר כי אין ישראל זכאים ולכך החרי אף למעלה לומר כי ישראל חף מפשע ושקר הוא וכמאמר הקרא (ירמיה ב לה) יען אמרך לא חטאתי וכו' ולכך חזרה קראתו אריה העולה מים ליבשה מת רק כי ישראל לא היו זכאים והיה ארי מיער דמזיק לטרוף טרף ולכך כשעשו ישראל תשובה כתיב ליהודים היתה אורה זו תורה א"כ לא היה כח ביד אחשורוש והמן להרע לישראל כי הוי יאור וארי העולה משם מיד מת חזו וראו כמה כחה של תורה ואם אנו שוקדים על התורה אין אומה ולשון שולטים בנו כי הם חיות יאור ועולים ומתים וגם זה עיקר אשר כל אחד מחזיק לעצמו לצדיק וישר ובידו אין עון ופשע כלל וניקה מכל התועבות וזהו אצל ה' עון גדול כנ"ל יען אמרך לא חטאתי רק אדרבא יש לאדם תמיד לפשפש במעשיו ויראה אשר בעו"ה מכף רגל עד ראש אין בו מתום ובזה יתן אל לבו להמציא מזור כאשר יבקש איש צרי כאשר יאמרו לו הרופאים היותו צריך רפואה כי אינו בשיוי המזג ואם לא יקדים לעשות מזור למזג נגעו יבא לידי חולי וכדומה אזי לא ינוח האיש ההוא לעשות כמאמר הרופאים אף כי חובה עליו כאשר יראה וימצא בידו גלולים רבים אשר ודאי יכנע לבבו לשוב אל ה' ועיקר רפואה תורה ומחזיקים בה אשר היא חיים וסמא דכולא ביה לכל חולי הנפש וגם הרחקת גאוה וביטול רצונו מפני רצון אחרים שהיא מידה המביא לאדם לידי העולם הבא כי כבר אמרנו כי כל תאות אדם להתגאה במלבושים ודירה וכדומה בכל ענייני העולם הזה הכל בשביל גאוה וכבוד מדומה צא ולמד מאחשורוש שאמר (אסתר ח ח) כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב וכבר דרשנו זה בדרשות רבות אבל מה שנראה לומר הוא דכתיב (שם ג טו) והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה ויש להבין נבוך זה מה טיבו הוה ליה לומר והעיר שושן צר ליהודים ויום טוב לנכרים אבל כבר נודע מה שכתב היוסיפון לרומיים כי בדתי הקדמונים דתי יון הרומיים וכהנה העמים היה חוק כל דת וגזירת המלך שעושה ונותן קודם אכילה ושתיה יש לו תוקף וקיום וכמעט אי אפשר להפר אבל לאחר שתיה אין בו ממש ותוקף כלל כי יין אנסו וכן נימוסם בכל מקום והנה כאן תיכף שהסיר המלך טבעתו ונתנה להמן ישבו המלך והמן לשתות והמן ציוה ליתן דת בכל המקומות ובשושן ידעו זה ונסתפקו היותו סמוך למשתה היין אם נעשה זה קודם שתיית היין או אחר כך דאם נעשה קודם שתיית היין הרי יש לדת קיום אבל אם נעשה אחר כך אין לדת קיום ולכך העיר שושן נבוכה בזה ולכך המלך שהיה חפץ אחר כך בטובת ישראל צוה למרדכי ואסתר שיכתבו כטוב בעיניהם דהיינו דנעשתה הדת לאחר שתיה וא"כ הדת בטלה כי זולת זה אי אפשר בביטול הדת כי כתב אשר נכתב בשם המלך וכו' ולכך כתבו כי נעשה אח"כ והדת בטל אמנם כבר דרשנו כמה פעמים פירוש אחר בזה כי אחשורוש לא נתכוין על איבוד העם כי אם על איבוד הדת ולאבדם פירוש הדת שלהם אבל המן הסיב מלת לאבדם דהוא הכוונה על איבוד האומה ח"ו ולכך אמר כתבו וכו' והנפקא מינה אם לב אחשורוש היה ברע עם ישראל או לא דאם נאמר כפירוש הראשון הנ"ל דעיקר נס היה שהיה אחר שתיית יין יש לומר דאחשורוש היה לכתחלה רע לישראל אבל לפי פירוש השני דכתב לאבדם וכו' נוכל לומר שאחשורוש לא היה לרוע רק המן כנ"ל ואם אחשורוש היה לרע אין כ"כ אשמה על המן חדא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים מי הכריח לאחשורוש לשמוע בקול הסתת המן וזהו טענה כללית לכל מסיתים וגם אם לב המלך היה לרוע הרבה משמשים לפניו עושי רצונו ואילו לא היה המן היה נעשה על ידי אחר אבל אם לב המלך לא היה לרוע רק המן דעוות וקלקל דבריו כל האשמה תלוי בראשו:
שני לוחות הברית
והנראה בעיני שהכוונה אלו ד' נתהוו ביתר שאת ועוז ממה שהיו מקודם אף בעת שלוה. תורה שאמרו רז"ל (שבת פח, א) ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו', מכאן מודעא רבא כו', עד הדר קבלוה בימי אחשורוש. הרי שעד כאן היתה התורה באונס, ועתה קבלוה ברצון, זהו היתה אורה זו תורה מה שלא היתה מקודם לזה, וסימנך (אסתר ח, יד) והדת נתנה בשושן הבירה: