מוסר על אסתר ח:טז

אבל הסיבה והטעם בעו"ה שנתמעט התורה הוא מה שאכתוב בזה הדרוש ובאמת ימים אלו ימי ששון כמאמרם (תענית כט) משנכנס אדר מרבים בשמחה כי החודש נהפך כדכתיב (אסתר ט כב) והחודש אשר נהפך וכן דרש בירושלמי אבל בעונותינו הרבים ערבה כל שמחה ונהפך לאבל חגינו ואיך אשמח בפורים בזכרי הר ציון המה בתי כנסיות ובתי מדרשות שוממים ודרכי תורה הם דרכי ציון ציוני הלכה אבילות שעיקר שמחת פורים הוא בתורה דכתיב (שם ח טז) ליהודים היתה אורה זו תורה ואף המן שמח שנפל הפור בירח שמת בו משה כי אז נסתמו מעיינות החכמה וכמאמר חז"ל (תמורה טו ע"ב) כי שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה שהוא בחודש זה ולכך שמח כי ידע כל זמן שיש בישראל תורה לא תהיה ידו עושה תושיה ותורתינו היא חיינו ושלימות נפשינו והנה סיבת מיעוט התורה הוא שפלות התורה כי בעונותינו הרבים מבזים מאוד ללומדי תורה והיקרים המסולאים בפז נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר ובעו"ה מאוד בזויים בעלי תורה בעיני עמי הארצות וילעיבו במלאכי אלהים בעלי תורה ובאמת העוסק בתורה בזמן הזה הוא מקבל שכר למאוד כי ודאי אי אפשר לחושדו בשום פנים כי בעו"ה שבע כל ימיו בוז וקלון מי יש בכם מבקש להשיא בתו לבחור מופלא בתורה כולי האי ואולי האי אם יש לו ממון ושאר תוארים אשר לא יאמרו כי היותו בעל תורה הוא חסרון ומעוות לא יוכל לתקן אבל שיאמרו ראה זה עשיר בדעת ועני בממון אתן לו בתי לאשה דבר זה לא יראה ולא ימצא ואין תקוה לבחור להנשא לאשה כי כאשר נושא אשה אין לו במה להתפרנס כי בעו"ה אין קהלה שיש לה בית מדרש שיתפרנסו מקופת הקהלה לומדי תורה לשם שמים והלא חובה על עיר לזון דיינין ואל ישעו בדבר שקר כי בעו"ה נתמעטה קופת הקהל כי אילו יצמצמו בהוצאות שאינם צריכים מה שעושים בריבוי נרות שלא לצורך ובשבועות בבתי הכנסת וכדומה ורוב תכשיטין לספרי תורה כפרוכת ומעילים יותר מדי היו יכולים להספיק כמה לומדים הלא כל התורה הוא כספר חתום מבלעדי תלמידי חכמים יאמרו נא מצוה אחת הכתובה בתורה אשר אינה צריכה פתרון מתלמיד חכם ועיקר התורה בתורה שבעל פה כי תורה שבכתב היא רמזים וסימני דאורייתא ועיקרה התורה שבעל פה הנמסרת לחכמי דור להורות על פי התורה אשר נמסר לנו מחכמי הדור מעתיקי שמועה תורה שבעל פה ואם כן עיקר חיינו ושלימות נפשנו תלוי בלומדי תורה שבעל פה:

וזהו סוד (יומא פ"ו מ"ח) לשון של זהורית שהיה מלבין, שהאדום חלף הלך לו והלבן בא, שהופיע הלובן העליון המלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים מצד האודם הזה, כשלג ילבינו מצד השלג העליון סוד טלית לבנה שנתעטף בה הקב"ה וברא את העולם, וכתיב (דניאל ז, ט) לבושיה כתלג חיור. וגם בגלותינו זה שאין לנו בעונותינו לא כהן ולא מזבח ולא שעיר המשתלח, ישראל נושאים רנה ותפלה כל היום, כי הם ביום ההוא כמלאכי השרת גבורי חיל מהללים ומשבחים שם כבוד מלכותו יומם ולילה לא יחשו, כן ישראל דוגמתם למטה כל היום בתפילה ותחנונים לפני אביהם שבשמים. ואסתר המלכה באה אל המלך לבקש מלפניו על עמה, וסימן (אסתר ז, ד) כי נמכרנו אנ"י ועמי וגו', כי אין הצר שוה בנזק המלך, כענין שכתוב (יהושע ז, ט) והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. וזה נזק המלך, מיד מתמלא רחמים עליה ועל עמה וגוזר כל אותן הנקמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות באדום, ושעתיד הקדוש ברוך הוא להעביר השר הזה מן העולם, שנאמר (ישעיה כה, ח) בלע המות לנצח וגומר. מיד (אסתר ז, ו) והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (שם ח, טז). ואז הכרובים פניהם איש אל אחיו, ואין שטן ואין פגע רע^הגה"העיין בחלק תורה שבכתב בדרושים של פרשת זכור המוזכרים בפרשת ואתה תצוה, שלעתיד ימי הפורים וימי הכפורים לא יתבטלו, והבאתי שם מדרש כי הם שוים, פורים ביטול חיילותיו של סמאל למטה, ויום הכפורים ביטול סמאל בעצמו וכו'::

והנה מלאכת המשכן בפרשת תרומה (שמות כה, י) מתחיל בעשיית ארון ששם הלוחות שהוא אור התורה, וארון כמו אורן, שהוא אורן של כל. ובפרשת תצוה (שם כז, כ) מתחיל באור המנורה, ושם גם רמוז התורה כי שמן זית ז"ך ז"ך הם כמנין אותיות התורה עם הכפולות, וכתית רמז (ברכות סג, ב) צריך לכתת עצמו לתורה כו'. ועל זה רמזו במסכת מגילה (טז, ב) ליהודים היתה אורה (אסתר ח, טז) זו תורה כו', כי מתוך חשיכת המן יצאו לאור גדול הוא אור התורה: