וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃
קב הישר
וּבִהְיוֹת כִּי הַבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה הוּא עַל נְטִילַת יָדַיִם כָּזֶה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם", הַבְּרָכָה זוֹ מַתְחִיל בְּאוֹת בֵּי"ת וּמְסַיֵּם בְּאוֹת מֵ"ם, שֶׁהוּא מ"ב — שְׁתֵּי פְּעָמִים עֶשְׂרִים וְאַחַת. הוּא מְרַמֵּז עַל שְׁנֵי עַמּוּדִים: עַמּוּד הַתּוֹרָה וְעַמּוּד זְכוּת אָבוֹת, כִּי חֲמֵשֶׁת חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה מַתְחִילִים בְּאוֹת בֵּי"ת דִּבְרֵאשִׁית; וָ"ו מִסֵּפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת; וָ"ו מִסֵּפֶר וַיִּקְרָא, וָ"ו מִסֵּפֶר בַּמִּדְבָּר (וַיְדַבֵּר), אָלֶ"ף מִסֵּפֶר אֵלֶּה הַדְּבָרִים — רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁלָּהֶן גִּימַטְרִיָּא עֶשְׂרִים וְאַחַת, כְּנֶגֶד הַשֵּׁם אֶהְיֶה.
יערות דבש חלק ב
אך לכאורה לא מקשה הגמרא מידי ונכתב ברישא בחודש ראשון י"ל לעולם דמעשה דניסן דמעשיית את הפסח היה מאוחר למעשה דבמדבר דנעשה בחודש השני בשנה שניה וזה היה ניסן שלאחריו וא"ק א"כ שנה שלישית מבעי' די"מ מניסן מנינן ז"א די"ל דהיה שני שנים בין י"מ לפסח הלזה ובשני שנים משום דאין עדיין בתוך שנה שלישי למ"ד יום ואיתא בגמ' דר"ה כל שלא נכנס ל' יום אינו נקרא שנה רק לפ"ז י"ל דמשה שפיר עשה דרצה לעברו ולעולם מפני התקופה וא"ל דא"כ הוי פסח בתקופה חדשה ואין כאן עיבור ז"א דא"א דהיה בשנה שלישית א"כ הוי ב' פעמים י"א והוא כ"ב והוי פסח בתקופה ישנה ויכול משה שפיר לעבר מפני התקופה ולפ"ז בל"ז על הפסוק לא יכול להקשות ונכתוב ברישא הייתי אומר כנ"ל ובאמת הוי אחר שנה שנייה והא דלא חשיב משום דלא הוי ל' יום כנ"ל:
שני לוחות הברית
במדרש רבות (א, ט) וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אמר לו שאו את ראש. אמר הקב"ה לישראל לא חיבבתי בריה יתירה מכם, לכך נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי, שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם, שנאמר (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה, כך אף לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש, לכך נאמר שאו את ראש לקיים מה שנאמר (תהלים קמח, יד) וירם קרן לעמו, עכ"ל: