מוסר על במדבר א:ב

שאו את ראש כל עדת בני ישראל כו' (במדבר א, ב). המנין היה כדי להשרות עליהם שכינה. כל אדם יעשה כן יחשוב את עצמו לדבר שבמנין, וכאלו הכל תלוי בו. גם יחשוב הכל תלוי בפעולתו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ, ב) לעולם יחשוב האדם כאלו העולם חצי חייב וחצי זכאי, (וכן) [ואם] הוא ג"כ עשה עבירה, נמצא מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. עשה מצוה, מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. ככה יחשוב תמיד:

שאו את ראש כל עדת בני ישראל (במדבר א, ב). קשה את כל יתורים. ואם באת להקשות כל את שבכל התורה כולה, אין הכי נמי שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כו' עד שבא רבי עקיבא כו' (פסחים כב, ב), על כן מה שבידינו לדרוש נדרוש. עוד קשה, במנין דישראל תמצא את קודם לכל והם סמוכים (במדבר א, יח), ובלוים הם מרוחקים, וגם כל קודם לאת. לגרשון וגו' פקודיהם במספר כל זכר וגו', ולקהת וגומר במספר כל זכר וגו', למררי וגו' ופקדיהם במספר כל זכר וגו', ואחר כך בפרשה שאחריה כתיב (שם ד, ב) נשא את ראש בני קהת וגו', וכן כתיב נשא את ראש בני גרשון וגומר, ובבני מררי לא כתיב נשא התחלת ענין, אף על פי כן הזכיר תיבת את שנאמר (שם ל) כל הבא לצבא לעבוד את עבודת אוהל מועד, מה שאין כן בהאי עניינא בקהת כתיב (עי' שם ג) כל הבא לצבא לעשות מלאכה באוהל מועד, ולא הזכיר את. וכן בגרשון (שם כג) כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באוהל מועד:

והנה המיתה שבאה לעולם היתה על ידי חוה, כך אמרו במדרש (עי' ויק"ר כ, ב), אמרתי להוללים אל תהולו (תהלים עה, ה), לא כל השמח היום כו', ראתה אלישבע מה שלא ראתה כו'. תדע שהרי כו'. קשה למה אמר ראתה אלישבע למה תולה איך אלישבע ראתה גדולה, הלא אהרן ראה יותר כי הוא ראה את עצמו כהן גדול וראה את אחיו מלך והבנים מתייחסים אחרי האב כמו שנאמר (במדבר א, ב) למשפחותם לבית אבותם נמצא הוא קרוב יותר לבניו שהיו סגני כהונה. ויש מתרצים אשת חבר כחבר (שבועות ל, ב), נמצא ראתה בעצמה ובניה מתייחסים אחריה כמו שאמרו רז"ל (ב"ב קי, א) הנושא אשה יבדוק באחיה, וכן נאמר באהרן (שמות ו, כג) ויקח וגומר אחות נחשון. אמנם זה דוחק. עוד קשה במה שאמר המדרש תדע שהרי כו', מאי אולמא הך מהך הלא גם במעשה הוא מבואר: