מוסר על במדבר ג:כז

גם בפסוק (שם כו) רב לך אל תוסף דבר, רבותינו פירשו כמה פירושים על זה, גם המפרשים ז"ל. אחוה דעתי גם אני. גם תיבת (שם כז) כי לא תעבור כי אינו מדוקדק. גם ענין (שם כח) וצו את יהושע וגו', מה קישור יש לצוואה הזו עתה. אמר אתה החילות, כלומר התחלת על ידי כיבוש וחילוק של מקצת שבטים, ומאי טעמא לא הנחת הכל ביחד ליהושע שהוא מוכן לזה. ודבר זה הוא כענין שאמר משה רבינו ע"ה להש"י (שמות ד, יג) שלח נא ביד תשלח, ובתרגום יונתן אמר ביד פנחס שהוא אליהו שעתיד יבשר הגאולה, גם עתה תהיה הגאולה על ידו. כך היה משה מתבונן בכאן למה היה כיבוש וחילוק מן קצת שבטים על ידו, והוכיח משה לפי הבנתו בודאי הוא הש"י מראה לו שהותר הנדר, כי סבר משה כי סיחון ועוג ג"כ קצת מקדושת ארץ ישראל יחשב ואינו חוצה לארץ. ואף שבפרשת מסעי הגיד הש"י למשה רבינו ע"ה הגבולים של ארץ ישראל, חשב שארץ סיחון ועוג מאחר שנחלק לשבטים הוא ענף מארץ ישראל, אף שאינו ארץ ישראל ממש, מכל מקום ארץ ישראל תחשב ויש בו קדושה, וכן היה באמת אח"כ שקדשום עולי בבל. על כן סבר הותר הנדר, והגיד לפי סברתו טעם ההיתר כדי לידע ויתבונן בעצם אשר מי אל בשמים ובארץ כו', כי יהיה לו בהנהגת שררה זו תוספות השגה כמו שכתבתי לעיל. על זה התפלל אעברה, כי הוא יעבור לפניהם ויהיה מנהיגם, וכענין (במדבר כז, טז-יז) יפקוד (אל) [ה'] אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם וגו'. ובמדרש ילקוט, שיהיה יכול לעמוד נגד ששים רבוא כו' עיין שם. וזה היה מעלת משה רבינו ע"ה שהיתה נשמתו כוללת ששים רבוא נשמות של ישראל. על כן ביקש אעברה, לא עבור שררה, רק עבור תוספות השגה, ואז יתרומם ג"כ קרן ישראל כשהוא מנהיגם, וזו השאלה היתה משותפת עבורו ועבור ישראל: