מוסר על במדבר ה:ז

ראה כמה גדול מצות הוידוי. גרסינן פרק יום הכפורים (יומא פו, ב) א"ר יצחק, אמרי במערבא משמיה דרבא בר מארי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה, מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אדם מקניט את חבירו ספק מתפייס ספק אין מתפייס ממנו. ואם תאמר מתפייס ממנו, ספק מתפייס ממנו בדברים, ספק בממון. אבל הקב"ה מתפייס ממנו בדברים, שנאמר (הושע יד, ג) קחו עמהם דברים. ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה. שנאמר (שם) וקח טוב. ולא עוד, אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר (שם) ונשלמה פרים שפתינו. ושמא תאמר פרי חובה, תלמוד לומר (שם ה) אוהבם נדבה, עד כאן. וסוד הענין וטעם הוידוי כתבתי בחלק תורה שבכתב פרשת נשא בפסוק (במדבר ה, ז) והתודו את אשר עשו, עיין שם:

והתודו את חטאתם (במדבר ה, ז). זה לשון ספר החינוך (מצוה שסד), שנצטוינו להתודות לפני ה' על כל החטאים שחטאנו בעת שנתנחם עליהן. וזהו ענין הוידוי, שיאמר האדם בעת התשובה, אנא השם פשעתי ועויתי כן וכן. כלומר שיזכיר החטא שעשה בפירוש בפיו, ויבקש כפרה עליו, ויאריך בדבר כפי מה שיהיה צחות לשונו. ואמרו רז"ל (ספרי נשא ב) שאפילו החטאים שחייבה התורה קרבן עליהם, צריך האדם אל הוידוי עם הקרבן, ועל זה נאמר (במדבר ה, ו) דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא, והתודו את חטאתם אשר עשו. ואמרו במכילתא, לפי שנאמר והתודה אשר חטא, יתודה על חטא שחטא עליה על חטאת כשהיא קיימת, לא משנחטה, כלומר בעוד שבהמת הקרבן חיה ולא משנשחטה:

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. לָכֵן מִי שֶׁגָּזַל אֶת חֲבֵרוֹ. יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְאַחֲרֵי כֵן יִתְוַדֶּה. וְאִם הִתְוַדָּה תְּחִלָּה. לֹא עָלָה לוֹ הַוִּדּוּי. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הַגּוֹזֵל וְהַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר. שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וּלְהָבִיא אָשָׁם. שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ – יָצָא. אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵלוֹ – לֹא יָצָא. שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיַן גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְנוֹתֵן הַתַּשְׁלוּמִין לַכֹּהֵן (במדבר ה':ח') הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. פֵּרוּשׁוֹ – הָאָשָׁם הַנִּזְכָּר בַּמִּקְרָא הַזֶּה הוּא עַל הַתַּשְׁלוּמִין. מִלְּשׁוֹן (במדבר ה':ז') וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְהוּא מֵבִיא הַתַּשְׁלוּמִין מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו אַחֲרֵי כֵן.