מוסר על במדבר ה:כח

וכפירוש זה פירש הרקנאט"י לפי עניינו, וזה לשונו, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וגומר. דע כי הנשבע לשוא הרי זה קוצץ בנטיעות. וזה הטעם לא תשא, ולא אמר ולא תשבע, כלומר לא תשא החתן מכת זוגו, כי לא ינקה ה' וגומר (שמות כ, ו), כי בהיות החיבור שלם כתיב (במדבר ה, כח) ונקתה נזרעה זרע, וזה שהפריד לא ינקה, עד כאן לשונו:

כתב המרדכי והביאו בית יוסף בסי' תקפ"ב, בראש השנה ויום כפורים מותר להשמיע קולם בתפילתם ואפילו בצבור, עד כאן. וכתב מהרמ"א (או"ח קא, ג) בהגה"ה על זה, וכן נוהגים. ומכל מקום יזהירו שלא להגביה קולם יותר מדאי, עד כאן. ומה מאוד מגונה בעיני מה שנוהגין בקצת הקהילות שהקהל צועקין בהרמת קול בראש השנה וביום כפור בתפילתם, כי לא הותר רק בהשמעת קול בקצת. ומי שמתפלל בלחש משובח ביותר^הגה"הוקצת יש הוכחה מעובדא דחנה ועלי שיש להתפלל בשמיעת קול, דכתיב (ש"א א, יג) ויחשבה עלי לשכורה. ומקשים העולם, ממה נפשך עלי או חנה אחד מהם עשה שלא כדין, אם עלי עשה כדין שזילזל בחנה, אם כן חנה עשתה נגד הדין, ואם חנה עשתה כדין שלא הרימה קולה, אם כן עלי שלא כדין פגע בכבודה. ומתרצים שזה המעשה היה בראש השנה כמו שאמרו רז"ל (ר"ה יא, א) חנה נפקדה בראש השנה, ועלי היה סובר שהיא מתפללת תפילת ראש השנה, על כן גער בה מה שלא השמיעה את קולה, כי בראש השנה וביום כיפורים משמיעים קול בתפילה. אבל באמת חנה לא היתה אז מתפללת תפילת ראש השנה, רק התפללה בצרכיה, דהיינו שיהיו לה בנים, ובתפלה זו לא שייך שתשמיע קולה, כי אין הדברים נאמרים להשמיע קול בתפילות ראש השנה ויום כפורים רק התפילה המסורה לרבים דבקיאי בהו ולא מטעו מהדדי, נמצאו צדקו שניהם. ומזה התירוץ היה מוכח דטוב להשמיע קול בתפילת ראש השנה ויום כפורים:
אמנם לפי תירוץ אחר ששמעתי בזה הענין לא מוכח מידי, וזהו כי עלי היה צודק במה שחשבה לשכורה, כי היה כל כך בלחש שלא ניכר הדיבור רק שפתיה נעות. ומה שעשתה חנה כן היתה מוכרחת בדבר, כי היתה יראה אולי ישמע עלי בדקות השמיעה שלו מה שהיא מדברת, והיא דברה ענין שלא ניתן להשמע ובל יודע לשום איש. וזהו שאמרו רז"ל במסכת ברכות פרק אין עומדין (לא, ב) אם ראה תראה (ש"א א, יא), אמר רבי אליעזר, אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם ראה מוטב, ואם לאו תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר (במדבר ה, כח) ונקתה ונזרעה זרע, עד כאן, ואלו היה עלי שומע זה לא היה משקה אותה והוא היה הכהן::

ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה, כח). לכאורה מאחר שאמר ואם לא נטמאה, ממילא היא טהורה, ומה צריך לומר אח"כ וטהורה היא. אבל לפי הסוד רומז, אף מי שנטמא בעון ונעשה טהור על ידי תשובה, אז ונזרע זרע, כי גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות (יומא פו, ב):