מוסר על במדבר ז:ט

ויורהו ה' עץ. ר' נתן אומר עץ קתרוס, ויש אומ' עקר תאנה ועקר רמון. דורשי רשומות אמרו, הראהו דברי תורה, שנמשלו לעץ, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ועוד גרסי' [ב]במדבר סיני רבה במה היה שבטו של לוי ניכר מישראל. שישראל היו מהלכין נועלים סנדלים, אבל שבטו של לוי, שהיו טעונים בכלי המשכן, היו מהלכין יחפים. ומעולים שבשבט לוי היו משפחות הקהתי, לפי' ששאר בני לוי היו נושאין את הבריחים ואת הקרשים ואת האדנים או כל דבר על העגלות, שנא' (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ולא היה להם רשות ליתן את הארון על העגלות, ולא היתה רוחן גסה עליהן, אלא משועבדין לפני הארון, למה, לפי שאין גדולה לפני האלהות. נמצאת אומר אע"פ שהיתה משפחת בני קהת פלטני, פי' נשיאים ונכבדים כבני מלכים, אפי' הכי כיון שהיו באין לטעון את הארון היו טוענין בו כעבדים. אמ' הב"ה, התורה היא חיים, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, ובני קהת, שהן מחזיקין בארון שבו התורה שהיא עץ חיים, בדין שיחיו ולא ימותו, שנא' (במדבר ד, יח) אל תכריתו את משפחת הקהתי, זאת עשו להם וחיו ולא ימותו. וגרסי' במדרש תלים תודיעני אורח חיים, ר' עזריה אומר, אמ' דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, תודיעני אורח חיים. אמ' לו הב"ה, חיים את בעי, צפה לתורה, שהיא עץ חיים, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. שובע שמחות שמחתנו, שמחות הרבה, מקרא, משנה, תלמוד, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים.

גדולה ענוה שבה נתגדלו הלוים בני קהת. שהיו מובחרין מכל שבט לוי, והיו טוענין בכתפיהם את הבדים, שנא’ (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. ולא עוד אלא שהיו מהלכין לאחוריהם, כדי שלא יתנו אחוריהן לארון. כיצד היו נושאין את הארון, ארבעה לויים היו נושאין אותו, שנים פניהם אל פני הדרך, שנים אחוריהם לפני הדרך. והיו מהלכים יחפים, שלא היו רשאין לנעול את הסנדל. אם מפני כבוד הבריות כך, דתנן הנושאין את המטה אסורין לנעול את הסנדל, מפני כבודו של מקום על אחת כמה וכמה.

וְהִנֵּה רָאִיתִי מִכְשׁוֹל גָּדוֹל בִּמְדִינוֹת פּוֹלִין בֵּין הַגַּבָּאִים, שֶׁכָּל אֶחָד מַחֲזִיק חֹדֶשׁ, וּמִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ יֵשׁ גַּבַּאי אַחֵר, וּבְהַגִּיעַ חֹדֶשׁ נִיסָן וְחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, אֲשֶׁר צָרְכֵי הָעֲנִיִּים הֵם מְרֻבִּים, מוֹצִיאִים שְׁאָר הַגַּבָּאִים אֶת רֹאשָׁם מֵעֵסֶק הַגַּבָּאוּת, וְאוֹמְרִים לְהָעֲנִיִּים הַבָּאִים לִפְנֵיהֶם: מַה לָּכֶם אֵלַי?! הֲלֹא יֵשׁ גַּבַּאי הַחֹדֶשׁ לְפָנֶיךָ, וְעָלָיו הוּא מֻטָּל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּחֹדֶשׁ זֶה! וְהָעוֹשֶׂה כֵּן הוּא מְכֹעָר מְאֹד, וַהֲלֹא עַל כָּל הַגַּבָּאִים הַדָּבָר מֻטָּל לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, בַּכָּסֶ"ף יִשָּׂאוּ — וּמַה יַּעֲשֶׂה הַגַּבַּאי חֹדֶשׁ? לִפְעָמִים אֵין יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַלְווֹת מִכִּיסוֹ לִמְעוֹת צְדָקָה, וְאֵין לוֹ שׁוּם מָעוֹת בְּכִיס שֶׁל צְדָקָה. וְאִם כֵּן, וַהֲרֵי עֲבוֹדָה זוֹ עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ הוּא, נֶחְשָׁב כַּעֲבוֹדַת מֶלֶךְ בָּשָׁר וָדָם, הַמֻּטָּל עַל אִישׁ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְשַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְחֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וְאֵין אוֹתוֹ אִישׁ יוּכַל לוֹמַר: הֲרֵי פָּטוּר אֲנִי בְּחֹדֶשׁ זֶה, וְעָלַי הַמְּלָאכָה לִגְמֹר בְּחֹדֶשׁ אַחֵר, וְלָמָּה יַעֲשֶׂה כֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?