הִקְרִ֨ב אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃
מנורת המאור
חביבה הקטורת, שבה נשתבח קרבן הנשיאים, שנא' (במדבר ז, יד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת. ועוד כי הסולת שהקריבו הנשיאים למנחה היה בכלי כסף, שנא' (במדבר ז, יט) קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה. אבל הקטורת הקריבו בכלי זהב, שנא' (במדבר ז, כ) כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת.
שני לוחות הברית
נחזור לענין, פך שהוא כלי חרס יתוקן להיות קרן קידון. ואף כף יתוקן לעתיד, כי כף חובה יהפך לכף זכות ויהיה כף נחת. והנשיאים בחנוכת המזבח רמזו לזה שהביא כל אחד מהם כף מלאה קטורת, כי הנשיאים עשו רמזים לתיקון אדם הראשון, קערה שלשים ומאה נגד ק"ל שנה של אדם שקלקל כו' עיין ברש"י פרשת נשא (במדבר ז, יט ד"ה קערת כסף) באורך, וכשחטא אדם כתיב (תהלים קלט, ה) ותשת עלי כפכה, ומעטו הקב"ה עד שעמד על מאה כמנין כף, וזה בא לו מצד הנחש ויהי למטה בכפו. אבל לעתיד יקוים (מל"ב יא, יב) ויכו כף ויאמרו יחי המלך, ויהיה כף מלאה קטורת ויקויים על כף אהרן שיהיה נכנס למקדש ולקודש קדשים ביום הכפורים מלא כפו קטרת, ולעתיד יתוקן ענין כף הכף תהי' כפופה, דכשנזכה יקויים בנו (דברים טו, ד) אפס כי לא יהיה בך אביון, והפ"א שהוא הפה תהיה פתוחה כמו שכתוב (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה וגו':