מוסר על במדבר ח:ו

פרשת בהעלותך היא נגד מחנה ישראל. כי רמז הכתוב (במדבר ח, ו) קח את הלוים מתוך בני ישראל, כי הלוים נתנו כפרה תחתיהם, על כן סמכו ישראל את ידיהם על הלוים. והם היו מכפרים על עון העגל שעשו ישראל, כמו שהביא רש"י בשם רבי משה הדרשן. נמצא קדושת הלוים היא גורמת להיות ישראל קדושים. על כן הוזכרו ישראל בפסוק (שם יט) ואתנה את הלוים נתונים וגו' חמשה פעמים, נגד חמשה חומשי תורה כמו שכתב רש"י, ומהם נמשך חמשה מדריגות הנשמה שזכרתי בפרשת נשא (ד"ה ג' כשורש קטן) נפש רוח נשמה חיה יחידה. והלוים הם שלוחים של ישראל, ושליח של אדם כמותו (ברכות פ"ה מ"ה):

יש להקשות באלו השלשה פרשיות קושיא כללית. התחיל בענין המשכן באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם להשרות בהם השכינה, ומנה את הלוים, וסידר את הדגלים, וחזר אח"כ למנין הלוים, והזכיר שנתנו תחת הבכורים. אחר כך ענין פקודת קהת גרשון ומררי, ואח"כ בפרשת נשא שלוח הטמאים מחוץ למחנות, כל זה הוא בסדר נכון. אמנם אחר כך הפסיק בעניינים אחרים בפרשת (ה, ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל, ובפרשת הסוטה, ובפרשת נזיר. וחזר והתחיל בברכת כהנים, ובענין המשכן וחנוכתו על ידי י"ב נשיאים, ואחר כך פרשת מנורה. ושוב חזר לענין הראשון לדבר מענין הלוים בפרשת בהעלותך, כמו שכתוב (שם ח, ו) קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם כו'. ויש לתמוה למה הפסיק בין פרשיות הלוים. ולאחר פרשיות הלוים הפסיק בדיני פסח שני, וחזר למחנה ישראל בענין מסעות שלהם וחניותיהם, ובעשיית שני חצוצרות, ואיך נסעו, וסיפר איך שהגידו הנסיעה לחובב בן רעואל כו', אחר כך הזכיר במה שחטאו ישראל במן, ושהתאוו תאוה לאכול בשר ופגעה בהם מדת הדין, אח"כ ענין מרים וצרעתה, בעל כרחינו צריכין אנחנו לדרוש סמוכות לפרשיות.