מוסר על במדבר ח:יט

ובפרטית הענין הוא כך, י' מיהו"ה, לעומת י' דברות שהוא הדביקות הגדול הכולל הכל בדבור אחד נאמרו. ה' מיהו"ה, הוא הפרט ה' חומשי תורה, וכולל כל דברי נביאים וכתובים, דמי איכא מידי דלא רמיז בדאורייתא. ו' מיהו"ה, ששה סדרי משנה. ה' אחרונה הכפולה, ושמנו קראת בשמך, ואתם הדבקים בי"י (דברים ד, ד), כי רוחניות ה' חומשי תורה הם נשמות של ישראל, כאשר כתבתי במקום אחר (עי' תו"א בית חכמה ד"ה נחזור לענין) כי יש ששים רבוא אותיות התורה והם ס' רבוא נשמות של ישראל. על כן נשמת משה שקולה נגד כל ישראל, כדדריש רבי (שהש"ר א, סה) אשה אחת במצרים ילדה ס' רבוא [בכרס אחת], ולכן נקראת (עי' יהושע ח, לא) תורת משה, על כן הוזכרו ישראל בפסוק אחד בפרשת בהעלותך (במדבר ח, יט) ה' פעמים נגד ה' חומשי תורה:

פרשת בהעלותך היא נגד מחנה ישראל. כי רמז הכתוב (במדבר ח, ו) קח את הלוים מתוך בני ישראל, כי הלוים נתנו כפרה תחתיהם, על כן סמכו ישראל את ידיהם על הלוים. והם היו מכפרים על עון העגל שעשו ישראל, כמו שהביא רש"י בשם רבי משה הדרשן. נמצא קדושת הלוים היא גורמת להיות ישראל קדושים. על כן הוזכרו ישראל בפסוק (שם יט) ואתנה את הלוים נתונים וגו' חמשה פעמים, נגד חמשה חומשי תורה כמו שכתב רש"י, ומהם נמשך חמשה מדריגות הנשמה שזכרתי בפרשת נשא (ד"ה ג' כשורש קטן) נפש רוח נשמה חיה יחידה. והלוים הם שלוחים של ישראל, ושליח של אדם כמותו (ברכות פ"ה מ"ה):

גם כתיב בפרשה זו (יב, ט), השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך. הנה יצחק הוא מדת הגבורה, וכן הלוים מצד הגבורה, והם נקראים ג"כ עבודה כמו שכתוב (במדבר יח, כג) ועבד הלוי הוא. והענין, כי אף שבקרבן לא נאמר אלהים או שם אחר רק ה' כמו שנאמר קרבן לה', מכל מקום עבודת הלוים היה סניף לקרבן, ונתונים נתונים הם לאהרן הכהן שהוא איש החסד, וזו הגבורה היא מתוקה מתייחד עם החסד. גם עם העבודה היתה תורה שהיו קורין במעשה בראשית, כן שבט לוי (דברים לג, י) יורו משפטיך ליעקב, ולכן נתן מנת הלוי למען יחזיקו בתורה. הרי נתבארו מצות הנ"ל בשני עמודים שהם תורה ועבודה: