רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ׃
שני לוחות הברית
והנה אלה שני המצות נקראים ראשית. בחלה כתיב (במדבר טו, כ) ראשית עריסותיכם, ובבראשית רבה (א, ד) אמרו בראשית בשביל חלה כו' שנאמר ראשית עריסותיכם. ועל פי הסוד כתב הרקנאט"י וזה לשונו, מראשית עריסותיכם תתנו תרומה לה' לדורותיכם, כבר רמזתי לה כי החלה היא מצוה יתירה בעיסה תרמוז לכנסת ישראל הנקרא ראשית לעולם הנפרדים. ובהכנסה בתנור הבוער באש להבה צריך להפריש חלה ממנה שלא תהיה מדת הדין קשה. וזהו מאמרם בראשית, בזכות חלה, שנאמר ראשית עריסותיכם. ומשם הברכה נאצלת בעולם, שנאמר (יחזקאל מד, ל) וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, עד כאן לשונו:
שני לוחות הברית
כתיב (דברים כו, ב) ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'. בבראשית רבה (א, ד) בראשית ברא, רב הונא בשם ר' מתנה אמר, בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים. ומאי טעמא בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ) ראשית עריסותיכם. ואין ראשית אלא מעשרות, כמד"א (דברים יח, ד) ראשית דגנך. ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך וגו' עד כאן. וקשה מה אולמי' דהנך ג' מצות מכל תרי"ג מצות שאומר שבשבילן נברא העולם. בשלמא מה שאמרו רז"ל במקום אחר (ב"ר א, א-ג, ויק"ר לו, ד) בראשית בשביל התורה והישראל ניחא, שהוא כולל הכל שברא בשביל ישראל שיקבלו את התורה. אבל כאן קשה. עוד קשה, אומר בלשון שלילה אין ראשית אלא חלה, שמע מינה שאין דבר נקרא ראשית אלא חלה. ואח"כ אמר להיפך, אין ראשית אלא מעשרות. וכן בפעם שלישית אמר אין ראשית אלא בכורים, נמצא ג' אלו סתרי אהדדי. עוד קשה, היך דאת אמר ראשית דגנך וזה נאמר על התרומה, והוא מביאו על המעשרות. או למה שינה הלשון כמה דאת אמר, ולא אמר שנאמר כמ"ש באינך:
שני לוחות הברית
עוד אני אומר, יחשוב בסוד עשר אצבעות הרומזים נגד י' ספירות, ועל כן מגביהם כמ"ש לעיל. ועל סוד זה זקף רבי עשר אצבעותיו שלא נהנה (כתובות קד, א), ופירשתי סוד הענין בהקדמת תולדות אדם (שער הגדול ד"ה ובפרק הנושא). וסוד נשיאת הכפים דכהן רומזים ג"כ על זה, והאוכל נעשה ככהן העובד כדפירשתי. וע"כ צדקו דברי הפוסקים שפוסקים שלא להפסיק בין נטילה להמוציא כדי להקיש הוי"ה להוי"ה, רצוני לומר כמו בנטילת י' אצבעותיו רומז לי' הויות, כן בהמוציא, וכמו שכתב בעל תולעת יעקב וזה לשונו, גרסינן בירושלמי פרק קמא דמסכת חלה (הלכה ו דף ט, ב), הבוצע צריך לבצוע בעשר אצבעותיו. פירוש, צריך לאחוז הלחם בעשר אצבעותיו כנגד עשרה מצות שנצטוו ישראל בתבואה, לא תחרוש בשור וחמור (דברים כב, י), שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט), לקט שכחה ופיאה (שם ט), תרומה גדולה (במדבר יח, ב), מעשר ראשון (שם כא), מעשר שני (דברים יד, כג), מעשר עני (שם כו, יב), חלה (במדבר טו, כ), וכנגד עשרה תיבות שבברכת המוציא ועשר תיבות בפסוק ארץ חטה וגו' (דברים ח, ח). ועל דרך האמת צריך לאחוז הככר בי' אצבעותיו, כי כן הלחם העליון הנקרא לחם אבירים כל העשר משתתפים ומתייחדים בו, וכלם נזונים ממנו, ואז יברך המוציא לחם מן הארץ סוד ארץ החיים, ארץ ממנה יצא לחם שממנה נזונים עליונים ותחתונים. וזהו סוד המוציא, ולא מוציא, עכ"ל: