מוסר על במדבר טו:כב

וְכִ֣י תִשְׁגּ֔וּ וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃

שני לוחות הברית

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה (במדבר טו, כב). איתא בתנחומא (ויקרא ו) והובא בילקוט בפסוק (ויקרא ד, ב) נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' וגומר, ללמדך שכל החוטא בשוגג כאלו עבר על מצות ה', וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות כו' עד כאן. וזה לשון ראשית חכמה, ומה שאמרו וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות, יובן במה שכתוב ברעיא מהימנא (ח"ג קכד, א) והובא פרשת נשא זה לשונו, וכל מאן דמקיים פקודא חד כדקא יאות, כאלו מקיים רמ"ח פקודין דעשה, דלית פקודא דלאו איהו כלולא מכלהו רמ"ח, עד כאן. והנה מהקיום נדע העונש על העובר, כי העובר על מצוה אחת כאלו עובר על כולם, והיינו וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות, עד כאן לשונו:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

כל זה בכלל ירא חטא, שכל כך ירא מפני החטא שלא יבא לידו. ובילקוט בפסוק (ויקרא ד, ב) ונפש כי תחטא בשגגה בתנחומא (ויקרא ו), משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שחטאו על המלך, אחד קרתני ואחד בן פלטין, ראה ששניהם חטאו חטא אחד. פינה לקרתני, ונתן לבן פלטין איפופוסין. אמרו לו בני פלטין שלו שניהם חטאו חטא אחד, לקרתני פנית, לבן פלטין נתת איפופוסין. אמר להם לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות. אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עומד עמי ויודע נימוסי מלכות, וחוטא. אף כך הגוף קרתני וייצר ה' אלהים את האדם וגו' (בראשית ב, ז), והנפש בן פלטין שלמעלה ויפח באפיו נשמת חיים (שם), ושניהם חוטאים, לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא. מהו בשגגה מכל מצות, ללמדך שכל החוטא בשוגג כאלו עבר על מצות ה'. וכן הוא אומר (במדבר טו, כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות, ואומר (תהלים יט, יג) שגיאות מי יבין וגו' גם מזדים חשוך עבדך, ששגגת תלמוד עולה זדון, עד כאן לשונם:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

והענין כי בהיות האדם פוגם אפילו באבר אחד, נחשב כאלו פגם בכל הקומה כולה, כי כל האברים מתייחדים באחד, ולכך אפילו שלא חטא אלא באבר אחד, מטמאין אותו כל רמ"ח אבריו. וזהו שאמר הרשב"י ע"ה, רמ"ח שייפין בגופא וכולהו אסתאבן. ובזה נבין אדם מטמא עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה, כי אע"פ שלא חטא אלא באבר אחד, מטמאין אותו הרבה כל רמ"ח איבריו. וכן לענין קדושה, והיה מחניך קדוש, מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה, כי אפילו שלא קדש אלא אבר אחד, כל רמ"ח אברים שהם מחניך לשון רבים מתקדשים בקדושה עליונה, קדוש בלשון יחיד כדפירשתי, וכמו שאמרו רז"ל (שבת יג, א) העושה מצוה כמאמרה זוכה לחיי עולם הבא, עכ"ל. הכוונה על דרך הבא לטהר מסייעין לו (יומא לח, ב), ומצוה גוררת מצוה (אבות ד, ב), ואז יתקדש כל שיעור קומה. וההיפך בהיפך בר מינן, כמו שכתוב (במדבר טו, כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוה. הרי בעשות עבירה אחת כעבר על כל מצות, והובא זה הענין למעלה מהזוהר:
שאל רבBookmarkShareCopy