מוסר על במדבר טו:ל

הַמַּדְרֵגָה הָעֲשִׂירִית – חֹמֶר הָעֲבֵרוֹת אֲשֶׁר אֵין לְעוֹשֵׂיהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הַיְּצוּרִים כֻּלָּם נִבְרְאוּ לִכְבוֹד הש"י. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ"ג:ז') כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. אָכֵן נוֹדַע מִן הַשֵּׂכֶל כִּי הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּבוֹזֶה דְּבָרוֹ אָבְדָה תִּקְוָתוֹ. כִּי לֹא רַב לוֹ אֲשֶׁר לֹא יָקִים מָה שֶׁנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ מֵעִקַּר יְצִירָתוֹ לְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁם וּלְקַדְּשׁוֹ. אֲבָל שָׁלַח יָדָיו לַעֲשׂוֹת הַתְּמוּרָה וְהַהֵפֶךְ וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. וְכֵן כָּתוּב (במדבר ט"ו:ל') וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה, אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ. כִּי לֹא יְכַפֵּר הַמָּוֶת עָלָיו וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן הִזְכִּיר בָּעִנְיָן הַזֶּה עֲוֹנָה בָהּ. כִּי לֹא זָכַר כֵּן בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת. וּפֵרוּשׁ וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה. כְּגוֹן הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת לִבְנֵי אָדָם בְּפַרְהֶסְיָא. וְכֵן הַפּוֹרֵק עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וַאֲפִי' בַּסֵּתֶר כִּי גַּם הוּא עוֹשֶׂה בְּיָד רָמָה. וְעִנְיַן הַפּוֹרֵק עוֹל כְּגוֹן הַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת אוֹ לֶאֱכֹל חֵלֶב וְדָם אוֹ לְחַלֵּל יָמִים טוֹבִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵסִיר מֵעָלָיו עֹל אַזְהָרָה אַחַת, כְּבָר מָרַד בַּשֵּׁם יִתְעַלֶּה. אָמְנָם כִּי גַּם פְּעָמִים הַצַּדִּיקִים נִכְשָׁלִים בְּחֵטְא אֶחָד אֲבָל אֵין זֶה בִּלְתִּי עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. בְּהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר. וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ עַל הַדָּבָר. וְנִזְהָר מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי כֵן. אֲבָל הָאוֹמֵר בִּלְבָבוֹ לִפְרֹק מֵעָלָיו עֹל אַזְהָרָה אַחַת כָּל עֵת אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה לַעֲבֹר הוּא הַנִּקְרָא מְשֻׁמָּד לְדָבָר אֶחָד. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר זֶה בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִשַּׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמְרוּ זַ"ל כִּי הָרוֹעִים לֹא מַעֲלִין אוֹתָן מִן הַבּוֹר וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָם לַבּוֹר. וְעִנְיַן הָרוֹעִים אֲנָשִׁים יִרְעוּ בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, פּוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶם עוֹל אַזְהָרַת הַגָּזֵל. וְעִנְיָנָם כְּעִנְיַן הַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת אוֹ לְאַחַת מִשְּׁאָר הָעֲבֵרוֹת לְתֵאָבוֹן, אֲבָל הַמִּינִין וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין מוֹרִידִין אוֹתָן לַבּוֹר. וְהַמְּשֻׁמָּד לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת לְהַכְעִיס גַּם הוּא בִּכְלַל הַמִּינִין. וְעִנְיַן לְהַכְעִיס שֶׁאֵינֶנּוּ חוֹטֵא לְתַאֲוַת מַאֲכַל תַּאֲוָה. כִּי [גם] בִּהְיוֹת לְפָנָיו בָּשָׂר שָׁחוּט יִקַּח מִן הַנְּבֵלָה. כִּי הוּא מוֹרֵד וְאֵינֶנּוּ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵאִסּוּר הַנְּבֵלָה.

והנה מבואר במס' סנהדרין (צ"ט א') שהפסוק "כי דבר ה' בזה" (שלח ט"ו, ל') נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ומאחר שמי שלומד בלי עמילות נחשב כאילו לא למד כלל, ממילא מי שלומד בלי עמילות נחשב שהוא מבזה את דבר ה'.