מוסר על במדבר טז:ד

עוד יש להתעורר מה זה שאמר כאשר דברת לאמור, תיבת לאמור הוא מיותר. עוד יש להתעורר במה שהזכיר קצת מי"ג מדות, וקצתם לא הזכיר. עוד יש להתעורר למה היה מקטין בקשת החסד שאמר סלח וכו' כגודל חסדך בכף הדמיון, היה לו לומר בגודל חסדך בבי"ת. עוד יש להתעורר במה שאמר וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה, אדרבה הסברה להיפך מאחר שנשא כמה פעמים לא ישא עוד, וכענין שכתב רש"י במחלקותו של קרח (במדבר טז, ד) וישמע משה ויפול על פניו, כי זהו סרחון רביעי כו'. עוד יש להתעורר סלחתי כדברך תיבת כדברך מיותר. ורש"י פירש מה שפירש:

כבר כתבתי למעלה מתחלה היה משה במדריגת איש, ואין איש אלא חשוב, ואח"כ עלה מעלה ונעשה אלהים. והרב המורה נבוכים ביאר הענין כי כל הנביאים מקבלים נבואתם על ידי אמצעי, דהיינו על ידי מלאכים הנקראים אישים, על שם שבאמצעיהם נשפע לאישי בני אדם. אבל נבואת משה רבינו ע"ה לא היתה ע"י אמצעי, רק באספקלריה המאירה. וביאר הרב מאמרם ז"ל (סנהדרין קי, א) וישמע משה ויפול על פניו (במדבר טז, ד) במחלוקתו של קרח, שחשדוהו באשת איש. ודבר תמוה הוא פירש מאשתו ואיך סלקא דעתיהו לחשדו באשת איש: