מוסר על במדבר טז:ו

אלא הענין הוא ח"ו שהש"י יטעה בן אדם, אלא הוא דאטעה את נפשו, ועל זה כתיב (הושע יד, י) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו. וכן הכא ישר היה דרך ה' שאמר לו מי האנשים, כי כוונת הש"י היה לכנוס עמו בדברים. אבל בלעם הפושע עונותיו הטהו שהיה נכשל, והבין שאין הכל גלוי לפניו כו' כמו שכתב רש"י. ומה שכתב להטעותו בא, אינו חוזר על הש"י, רק על הדיבור של מי האנשים, שזה הדיבור בא לבלעם ולטעות שפשעיו גרמו שהיה נכשל ולא הבין האמת. והוא כענין שמצינו (יומא פז, א) בעובדא דרב שהיה הולך בערב יום כפור לפייס הקצב. ואמרו אזל רב למקטל גברא. והלא זה היפך מן האמת, אדרבה רב הלך לפייסו. רק קשי ערפו גרם לו שנענש ונקטל. אלא הענין היו יודעים שזה איש רע מעללים ולא יהיה נכנע ובודאי ימות, ועל זה אמר מהליכתו של רב יעלה שיהיה נקטל גברא. וכן בענין הקטורת שפירש רש"י פרשת קרח (במדבר טז, ו ד"ה זאת עשו) וסם המות נתון בתוכו. ח"ו שהיה בו סם המות, רק הקטורת לזר גורם סמא דמותא לו. כדמות זה גם כן להטעותו בא אליו הדיבור. אבל כוונת השם יתברך היה ישר כדי לכנוס עמו בדברים, כך מפורש היטב בזה הפסוק של מי האנשים האלה. אבל אם לקרוא לך, לא נוכל לפרש כן והדרה קושיא לדוכתא: