מוסר על במדבר טז:כא

עַל כֵּן צְרִיכִין אָנוּ לְהִזָּהֵר, כְּשֶׁעַכּוּ"ם עוֹשִׂין סְעֻדָּה, שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מֵאוֹתָן סְעוּדוֹת וְכַנִּזְכָּר, חוּץ אִם הָעַכּוּ"ם מְשַׁדֵּר לְיִשְׂרָאֵל חַיּוֹת, עוֹפוֹת וְדָגִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם לְבֵית יִשְׂרָאֵל, הוּא מֻתָּר. אֲבָל בְּבֵיתוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם הוּא אָסוּר לֶאֱכֹל עַמּוֹ, אַף דְּאוֹכֵל מַאֲכָל כָּשֵׁר וְשׁוֹתֶה יַיִן כָּשֵׁר. וְכָל מִי שֶׁלֹּא נִזְהָר בְּדָבָר זֶה, אֲזַי חֶטְאוֹ וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, וְהַשְּׁכִינָה בָּכֹה תִּבְכֶּה עַל אוֹתָן אֲנָשִׁים. וּרְאָיָה לַדָּבָר, שֶׁבִּשְׁבִיל עֲבֵרָה זוֹ הָיוּ כְּלַל יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים כְּלָיָה בִּימֵי הָמָן וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְעַל כֵּן רָצָה מָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּתוֹ יִהְיוּ נִצּוֹלִין כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְאַף בִּימֵי מָרְדֳּכַי רָצְתָה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּימֵי משֶׁה: וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וְרָצְתָה מִדַּת הַדִּין לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ שֶׁל מָרְדֳּכַי כְּחוֹל הַיָּם, רַק מָרְדֳּכַי בִּטֵּל הַגְּזֵרָה בִּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבִּטֵּל משֶׁה רַבֵּנוּ הַגְּזֵרָה בִּתְפִלָּתוֹ.