מוסר על במדבר טז:כה

עומק חיוב מניעת המחלוקת
כתוב בתורה: ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם״ (במדבר טז). ואמרו חז״ל: ״מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ׳ולא יהיה כקרח וכעדתו׳״ (סנהדרין קי). משמע מכאן שאם משה לא היה הולך אל דתן ואבירם לנסות שוב להשפיע עליהם להסתייג מהמחלוקת, היה עובר על הלאו ״ולא יהיה כקורח וכעדתו״, כלומר, היה עושה מעשה קורח ועדתו.

ולא עוד אלא מצינו בדברי חז"ל שלא רק מה שיש בו משהו מדין ודברים של מריבה אלא הימנעות מחיפוש דרכי השלום כמוה כמחלוקת. חז"ל אומרים: "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" (במדבר טז) - "אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ׳ולא יהיה כקורח וכעדתו׳" (סנהדרין קי).

ואמרו חז"ל ברח מן השלשה והידבק בשלשה, ברח מן הפקדונות ומן המיאונין ומן ליעשות שליש בין אדם לחבירו. והידבק בשלשה בחליצה, ובהיתר נדרים, ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. ואי זו היא רדיפת שלום, כך אמרו חז"ל זה המדבר שלום בשעת מחלוקת, ומבטל כבודו מפני הרבים, כדרך שעשה משה שנאמר (במדבר טז, כה) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וגומר. והמבטל עסקיו ומטיל שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו בין רב לתלמידו, ואפילו הוא עושה סעודה לשניהן כדי לעשות שלום ביניהן.