מוסר על במדבר יא:ה

ובזה תירצתי מדוע לא היה במן טעם קשואים ואבטיחים (ספרי במדבר יא, ה), הלא היה נותן טעם כפי מחשבת האדם, והמניקות לא יחשבו לזה. אלא הענין כי המן היה בהיולי כח כולל כל הטעמים ויצא מכח אל הפועל במחשבה, על כן אי אפשר שלא יהיה קצת מה בנעלם בכל טעם כל הטעמים, על כן קשואים ואבטיחים לא היו כלל בכחו וק"ל. נמצא שבעה פעמים שבעה עולה מ"ט, ועם הכולל הגדול ההיולי נ'. וכן כשתבחן הפרטים ותצרף עליהם כחם בכללם, יעלה ה' פעמים י'. כיצד יום א' כולל הכל כדפירש רש"י ביום ראשון נבראו כו'. יום שבת כולל הכל בסו בסוף בבריאת המנוחה, אשר על כן כל השבוע נקראת שבת. והכולל הגדול ההיולי. והפרטים הם ה' פעמים ז' שכללנו כבר, תוסף לכל יום ג' בחינות בחינה מכל כולל, וזהו בחינה אחרת, הרי חמשה פעמים י' עולה נ'. והדברים האלה הם עתיקים לרמוז ליסוד ומלכות, כדאיתא בסוד הרוחניות בפסוק (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה וגו', קא חשיב ה' כל א' כולל י', והוא נ' שערי בינה. וכשתאמר כי כל בשמים ובארץ וגו', רומז ליסוד ומלכות, כדאיתא בספר הפרדס, אז הם ז' ואז נבחנים ז' פעמים ז'. הרי עולה למקום אחד. ז' פעמים ז' והכולל, או ה' פעמים י'. וזהו סוד ה' דהששי (בראשית א, לא), כי ז' ימי בראשית ז' פעמים, והכולל הוא ה' כולל מי' כולל מי' וה' זו ה' שנברא בה עולם הזה. וכמו שהיו"ד שבו נברא עולם הבא הוא מספר האמתי, אחדים עשיריות מאות עד אלף וחוזר לאלף, כן ז' מספר שלם, כמו שכתב בעל באר מים חיים כל מה שבעביו טפח בהקיפו ג' טפחים, ועוד חלק (שבועים) [שביעית] כך הוא לפי האמת, נמצא שאין מספר שלם בבחינה זו כי אם ז' אז בהקיפו ג' פעמים ועוד חלק דהיינו כ"ב: