מוסר על במדבר יא:טז

בזכות מצוה זו העולם מתקיים שכן אמרו במדרש (בראשית כ״ב:י״ב) ואתנה בריתי ביני וביניך זה שאמר הכתוב (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליראיו אי זה סוד גילה ליראיו זו המילה שלא גילה הקב"ה מסתורין של מילה אלא לאברהם. ה' ליראיו זה אברהם שנא' (בראשית כב) כי ירא אלהים אתה. מהו סוד אמר לו הקב"ה אני מעמיד ממך שבעים זקנים שנא' (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש ומעמיד ממך משם שהוגה את התורה בשבעים לשון לכך נאמר סוד ה' ליראיו. אמר לו הקב"ה לאברהם כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בעשרים דור בשבילך עד שתבא ותטול את המילה עכשיו אם אי אתה נוטל את המילה אני אל שדי אני אומר לעולמי די עד כאן ואני מחזירו לתהו ובהו:

הרי התורה נדרשת ע"י האדם, ודביקותם בשם יהו"ה. והתורה נדרשת בכלל ופרט, רצוני לומר דברנו מענין סוד אדם יחידי. אמנם אומה הישראלית בכלל נקראת אדם, ואין בכלל אלא מה שבפרט. כי הכלל דבקות גדול של יהו"ה כמו שכתוב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכם חיים כלכם היום. והנה נודע המילואים של יהו"ה, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כזה, ע"ב במילוי יודי"ן, יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ס"ג במילוי ג' י' וא' אחת כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מ"ה במילוי ג' א' וי' אחד^הגה"הג' י' וא' אחת עולה א"ל. ג' א' ויו"ד אחת עולה אח"ד. וסימנך ב' מלואים ההם, אל אחד: כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א ומילוי זה עולה כמנין אד"ם. ב"ן מילוי ההי"ן כזה, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. וברוך הוא אשר שמו הגדול קרא עלינו בבחינת שם ע"ב שורש ישראל הם שבעים זקנים, כמו שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה ואהרן על גביהם, וכן היה נוהג תמיד נשיא ואב בית דין, הרי ע"ב, וסימנם (שם ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל, ע"ב ראשי תיבות על בני. ועוד יש רמז גדול בהצטרף שם ע"ב עם ישראל עולה תרי"ג, כמו תרי"ג מצות:

ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג (שם יא, טו). איתא בזוהר (ח"ג קנה, ב), אמר בלשון נקיבה, לפי שהיה מתגבר כח הדין והתחיל לשלוט המיתה בעולם שעליה נאמר (משלי ה, ה) רגליה יורדות מות, ולכן אמר משה הרגני נא הרוג. מיד (במדבר יא, טז) ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש וגו'. אמר הקב"ה, אתה מבקש מיתה בכל פעם, הנה אצלתי מן הרוח וגו', ואז ידע משה שהוא ימות ולא יכנוס לארץ, שהרי אלדד ומידד ניבאו על זה: