מוסר על במדבר יא:כט

הַשֵּׁנִי - יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַכְנִיס אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ, וַאֲפִילוּ הָרְשָׁעִים, כְּאִלּוּ הָיוּ אֶחָיו וְיֹתֵר מִזֶּה, עַד שֶׁיִּקְבַּע בְּלִבּוֹ אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם, וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים יֶאֱהַב אֹתָם בְּלִבּוֹ, וְיֹאמַר, מִי יִתֵּן וְיִהְיוּ אֵלּוּ צַדִּיקִים שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה וַיִּהְיוּ כֻּלָּם גְּדוֹלִים וּרְצוּיִים לַמָּקוֹם. כְּמַאֲמַר אוֹהֵב נֶאֱמָן לְכָל יִשְׂרָאֵל, אָמַר (בַּמִּדְבָּר יא, כט): "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים וְגוֹ'", וּבַמֶּה יֶאֱהַב, בִּהְיוֹתוֹ מַזְכִּיר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ טוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם, וִיכַסֶּה מוּמָם וְלֹא יִסְתַּכֵּל בְּנִגְעֵיהֶם אֶלָּא בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם. וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ, אִלּוּ הָיָה הֶעָנִי הַמָּאוּס הַזֶּה בַּעַל מָמוֹן רַב כַּמָּה הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶבְרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ בְּחֶבְרַת פְּלוֹנִי. וַהֲרֵי זֶה, אִלּוּ יַלְבִּישׁוּהוּ הַלְּבוּשִׁים הַנָּאִים כְּמוֹ פְּלוֹנִי הֲרֵי אֵין בֵּינוֹ לְבֵינוֹ הֶבְדֵּל, אִם כֵּן לָמָּה יֵעָדֵר כְּבֹדוֹ בְּעֵינַי, וַהֲרֵי בְּעֵינֵי ה' חָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁהוּא נָגוּעַ מְדֻכָּה עֹנִי וְיִסּוּרִים וּמְנֻקֶּה מֵעָוֹן, וְלָמָּה אֶשְׂנָא מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב, וּבָזֶה יִהְיֶה לְבָבוֹ פֹּנֶה אֶל צַד הַטּוֹב וּמַרְגִּיל עַצְמוֹ לַחְשֹׁב בְּכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ.

ומשה לא היה נזהר בזה ואמר הרגני נא הרוג, וכן מחני נא מספרך וגו', ולכן נענש על זה. ובפרט עתה שהיה קללתו בשביל עצמו, שלא היה רוצה לשאת כל משא העם עליו, לכן נתקבל קללתו למעלה ונענש. אכן בזמן שאמר מחני נא וגו', היה קללתו בשביל כל ישראל, שהיה מתפלל בשבילם על מעשה העגל לא נענש במיתה, אבל מכל מקום קללתו לא חזר ריקם שנמחה מפרשת המשכן כאמור. ולכן נשארו אלדד ומידד במחנה ואמרו, משה מת ויהושע מכניסם לארץ, ובשביל זה בא יהושע למשה ואמר לו הדבר ההוא, ואמר אדני משה כלאם, תהיה מונע דברים האלו מפיהם שלא ינבאו כך, כלאם כמו שכתוב (שמות לו, ו) ויכלא העם מהביא, (בראשית ח, ב) ויכלא הגשם מן השמים, מניעה ממש, ומשה לא ביקש למונעם מלדבר ואמר (במדבר יא, כט) המקנא אתה לי וגו':

וזוהיא תפלת אסף הנ"ל אל תחרש ואל תשקוט אל כי מדת אל זועם וחסד אל שוקט בעו"ה בגלות ובקש הוא שאל תשקוט המדה ההיא ותתעורר המדה ההיא להיות זועם בכל יום להשיב נקם לצריו ולהיות עלינו אור חסדו כל היום ולכך בתפלת י"ח תקנו תחילה ברכת המינים שישפוך ה' כעסו על הרשעים על מלכות זדון וסיעתו ואח"כ ברכת על הצדיקים ואמר אסף (תהלים פ"ג) כי הנה אויביך יהמיון ומשנאך נשאו ראש ויובן במ"ש (מו"ק כ"ו) דירמיה קרא (א"ה ע"ש הלשון א"ל ליהוקים כתב ירמיה ספר קינות א"ל מה כתיב בי' וכו') מגילת איכה באזני יהויקים וקרא לכל פסוקים ראשונים אמר אנא מלכא כד הגיעו להיו צריה לראש אמר מאן אמרה אמר ירמיה כי ה' הוגה מיד קדר אזכרות ושרפן באש ויש לתמוה כי דבר זה בלתי מובן בקראו כי ירושלים תשב בדד כאלמנה והיתה למס וגלתה יהודה מעוני ודרכי ציון יהיו אבילות וכהנה יהיה מתנשא הוא בלבו לומר אני אמלוך מלך כזה מה טיבו בנאות מדבר שועלים הלכו בו בעו"ה ואין מלך בלא עם וגם מה שאל מי אמר וירמיה השיבו ה' הוגה השאלה והתשובה תמוהות פשיטא כל דברי ירמיה מפי ה' ולא ענה מלבו כלל וקדירת אזכרות לשרפן באש פשיטא אין לה מובן כי נלחם לחלל שמו הגדול והקדוש אמנם יובן מ"ש בגמרא פ"ק דסנהדרין (דף י"ז) דאלדד ומידד התנבאו משה מת ויהושע מכניס ופריך הגמרא א"כ איך אמר משה מי יתן וכו' מינח ניחא ליה ומשני גמרא לא סיימוה קמיה עיין פירש"י ודוחק אבל אמרו הפשט כי לכך אמר משה מי יתן וכו' כי מה שהקב"ה אומר ע"י נביא אינו חוזר לבל יחשדו אותו לנביא שקר לכך אמר (במדבר י"א כט) מי יתן כל עם ה' נביאים א"כ יהיה סיפק ביד ה' להנחם מהרעה אשר דיבר עליו כי כולם ידעו שאין הנביא אומר שקר רק הקב"ה חזר ולא נביא שקר הוא אך במה דאמרינן (ב"ר נג ד) שזה שאומר הקב"ה בעצמו חוזר היינו לרע אבל לטוב אינו חוזר כי לא יחזור ה' מיעוד הטוב וזוהיא קושית הגמרא מינח ניחא ליה ולמה לי כנ"ל דביקש שיהיו הכל נביאים שיהיה בחזרה הא אמרו יהושע מכניס לארץ וטובתו של יהושע אי אפשר בחזרה ואף מיתת משה אי אפשר בחזרה כי אין מלכות נוגעת וכו' וע"ז משני הש"ס לא סיימוה קמיה וא"ש והנה כל מה שאבותינו בארץ ישראל לא האמינו בדברי הנביאים המתנבאים בשוממות הארץ ואמרו לא תבא עלינו רעה הוא שחשבו כי ה' אל רחום וחנון ארך אפים חומל ישראל למאוד ואפילו בעת כעסו לא שוכח רחמיו ולכך אף שדיבר לעשות רעה כאשר יגיע העת לעשות יחמול על עמו וינחם על הרעה וזו היתה תכלית טעותם ולכך כשירמיה אמר לו כל פסוקי איכה לא חרד ואמר מלכא אנא כי לא תקרה הרעה אשר ניבא כי ינחם ה' ויחמול על עמו אבל כששמע היו צריה לראש היינו כי אמלאה זו חריבה זו וכשאנו יורדים הצרים עולים ואם כן זהו לטובתם ובזה אין דבר ה' חוזר כי אין דובר דיבור לטובה ויחזור בו ויוציא דבריו לבטלה חס ושלום רק ידוע דעת הרמב"ן שהוא רק דבר ה' בפועל אבל ע"י רוח הקדש וכדומה יש חזרה ולכך שאל מי אמרה אמר כי ה' אמרה וכשומעו כי יצא מפי ה' לטוב לעמים צרי ישראל א"כ ליתנוהו בחזרה והרי הרעה לפניו ובזה נתמלא כעס וחימה וא"ש ומה שקדר אזכרות ושרף באש הוא שטען טענת משה כי שמך נקרא עליהם ומה תעשה לשמך הגדול וכן טען דניאל (דניאל ס' יט) כי שמך נקרא על עירך ועל עמך ושם ה' נקרא על בית המקדש כדכתיב (דה"ב ו' לג) הבית אשר שמו ה' נקרא עליו א"כ בשרוף הבית באש אף שמו כביכול כאילו וכו' וזהו מטענת יהויקים איך אפשר לשרוף בית ה' ולזה קדר האזכרות ושרפן באש להורות כי שריפת בית המקדש אינה נוגעת לו רק לכבוד ה' אשר שמו הגדול נקרא עליו וא"ש והנה כבר כתבתי בירמיה במה שנאמר (ירמיה י"ח ט) ורגע אדבר על גוי וממלכה לבנות וכו' הנראה כך כי יש חזרה אפי' מדיבור טוב והוא כי הקב"ה נותן זמן שיהיה לעם הזה טובה על זמן א"כ אח"כ ביד ה' כפי מעשה העם ההוא אם להאריך זמן שיהיה זמן ארוך או זמן קצר ועכ"פ דברו לא ישוב ריקם כי לא דיבר רק לזמן וזהו מ"ש רגע אדבר כי רגע לשון זמן וכשמדבר כן אז אם ירעו מעשיהם ישוב ה' ממאמרו הטוב ויקוים רק בזמן פחות מן הזמנים כי מתחלה לא היה יעודו רק לרגע וברצותו מרחיב וברצותו מקצר ולפ"ז אף אם עלו כבר צרי ישראל למעלה וגדולה אח"כ יש ביד ה' לרחם על עמו ולהנחם מהרעה כי יעוד הטוב לצריו כבר נתקיים כי לא ניתן להם גבול קצבה וזהו מאמר אסף כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש פירוש שכבר עלו ונשאו ראש וא"כ כבר נתקיים יעודם הטוב ואף אתה חזור בך לרחם עמך ולהנקם מצריך ולכך יש לשמוח בראות רוממות צרי ישראל כי בזה יתקיים יעוד ה' וישוב ה' לרחם על עמו אך באמת כלו כל הקיצים והדבר תלוי בתשובה ואין התשובה כמו שחושבים המוני עם טבילה ותענית סיגוף ורבוי דברי תהלים ותפלות שערי ציון וכדומה והכל בלי לב רק שפתיו נעות ואין כאן עזיבת חטא אשר בעו"ה מורגל מנעוריו וגם כי יזקין בארץ גזעו לא יסור הימנו תפלה בלי כונה ובפרטיות בלי מבטא על פי גדר הדקדוק ולפעמים אומרים טעות עד שיש בו ממש חירוף וגידוף ולדעת הרמב"ם (הלכות ק"ש פ"ב ה"ח) הקורא קריאת שמע בלי קריאה כראוי על פי דקדוק הלשון לא יצא ידי חובתו אוי לנו כי רבים ימותו ואין בידם קריאת שמע אחת ומה נעשה לשיחה בטילה ושיחת אנשים ונשים בושני מכם אתם אומרים פרקי אבות ולומדים בעת מנחה בבית הכנסת (אבות א' ה) מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם אשה גורם רעה לעצמו ולא יעבור זמן מהעת צאת מבית הכנסת והנה אגודות אגודות ברחוב ועל המים וכדומה אנשים ונשים ברוב דברים לא יחדל פשע העבודה שאין בשיחה לא תורה לא חכמה ולא ישרות ודבר מועיל כי אם לשון הרע ושיחה בטילה ומה תענו ליום פקודה מה ששמעו אזניכם וראו עיניכם כמעט רגע תשכחו מהר סרו מהדרך אשר למדום אבותם בפרקי אבות בעו"ה קהל פראג היה בהם כל חמדה לא היה קהל בכל העולם זהירים וזריזים שמצוות ולומדי תורה לשם שמים כמותם רודפי צדק רק עון זה חוששני הואיל שלא מחו כ"כ על תערובות אנשים ונשים לזאת הפגיע בם ה' עון כולנו ולא נפקד מהם איש כלל בעונותינו הרבים וממש הערו נפשם למות אך בה' אל ימרדו הלא תכירו כי הם עם קדוש לה' אשר עמדו בנסיון כזה היו לבוז ולמשיסה וממש טובים חללי חרב מחללי רעב ואמרו בגמרא (סנהדרין ק"א) כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמר חימה עזה יש בעולם התחילו כולם לבכות ר"ע שמח כו' ונתן טעם לשמחתו כי אילו אין פשתנו לוקה וכו' הייתי חושב קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח אמר ר"א לר"ע כלום חסרתי מהתורה א"ל רבי עקיבא למדתנו רבינו (קהלת ז' כ) כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא עכ"ל ויש להבין מה ביקש ר"א באומרו חימה עזה וכו' הלא עין תלמידיו רואים כי על המשכב הוא וגם למה בכו וכי לא ידעו את אשר יאהב ה' יוכיח הן יסורין של אהבה ומה זה ששאל כלום חסרתי וכו' לכאורה נראה ליוהרא וגם וכי היה נעלם ממנו פסוק אין צדיק בארץ וכו':