מוסר על במדבר יא:לג

כי הושט הוא נגד העולם הזה, ודרכו של ושט להתקבץ, ומכח רוב מאכל ומשתה מתפשט, אשר כבר היה כדמות ו' ועתה נתפשט ונעשה ן', ואז נעשה מן ושט שטן. ומי גרים זה, שטות שלו, כי שטו (במדבר יא, ח) לשון שטות, כי החכם עיניו בראשו, רצוני לומר תמיד מסתכל שישאר הו' מן ושט בראש, וזהו מ"ש בראשו, רצוני לומר בראש ו', אבל הם בשטות מסלקים הו' של ושט לאחור ושם נעשה נו"ן פשוטה, ואז הוא אותיות שט"ן, דהיינו ששולט השט"ן ומחטיא את האדם, כדאיתא בספרי (האזינו יג) וישמן ישרון ויבעט (דברים לב, טו), לפי השובע הם מורדים. וכן אתה מוצא בדור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה. וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר, שנאמר (שמות לב, ו) וישב העם לאכול וגו', מה נאמר בהם (שם ח) סורו מהר מן הדרך וגו'. וכן אמר הכתוב (דברים לא, כ) כי אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיו ארץ זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וכו', עיין שם. ולאחר שהשטן מחטיא עולה ומקטרג, ויורד והורג, כאשר תמצא בהנך שכתב בהם (במדבר יא, ח) שטו העם ולקטו, הבשר עודנו בין שניהם ואף ה' חרה בעם (שם לג):

ואמר הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' וגו' (במדבר יא, לג). הנה העולם עומד על התורה ועל העבודה (אבות א, ב). ומצאתי בסודות הרוקח שכתב בשיר השירים על פסוק אחד (ד, ב) שבא בכפל רק יש בו שינוי אחד, וזהו שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכולם מתאימות ושכלה אין בהם. וכתיב (שם ו, ו) שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם. זה הפסוק רומז לעבודה ולתורה. כי אמרו רבותינו ז"ל (מגילה לא, ב) אמר הקב"ה לאברהם על מה ששאל (בראשית טו, ח) במה אדע כו', בזכות הקרבנות. אמר תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מאי. אמר ליה הקב"ה יתעסקו בפרשת קרבנות, דהיינו עבודה. ואמר, כי הוא דבר מקובל שיש לבר ישראל ל"ב שינים, י"ו למעלה י"ו למטה, שיניך כעדר הרחלים הם רומזים לי"ו קרבנות כבשים בכל שבוע ושבוע בלתי חסר, והם י"ב תמידין כבש אחד בבוקר, וכבש אחד בערב, וביום השבת שני כבשים. הרי שיניך כעדר הרחלים כו':