מוסר על במדבר יב:טו

ובמדרש תהלים (תהילים ל״ט:ב׳) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני קשה לשון הרע מע"ז שכשחטאו ישראל במדבר לא נחתם עליהם גזר דין עד שחטאו בפיהם שנאמר (דברים ה׳:כ״ה) וישמע ה' את קול דבריכם וגו' וכתיב (מלאכי ב׳:י״ז) הוגעתם ה' בדבריכם במעשיכם לא נאמר אלא בדבריכם וכן אמר (ישעיהו ג׳:ח׳) כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל ה', וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב:ח׳) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, וכי בקולה שנאה והלא בקולה אהבה שנאמר (שיר השירים ב׳:י״ד) השמעיני את קולך אלא בקולה אהבה ובקולה שנאה, בקולה אהבה השמעיני את קולך וגו', בקולה שנאה נתנה עלי בקולה וגו' הוי אומר מות וחיים ביד לשון, וכן מרים נענשה בצרעת שנאמר (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה מה היה ענשה צרעת דכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת וכתיב (שם) ויחר אף ה' בם, מה כתיב אחריו (דברים כ״ד:ט׳) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים, והלא דברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ושלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזיר לו אשתו כן, המסתר לשון הרע בפני חבירו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין (שם) השמר בנגע הצרעת, ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו ידו של הקב"ה שנאמר ויחר אף ה' בם. בם באהרן ומרים אלא שאהרן נתרפא מיד ומרים לאחר שבעה ימים שנא' (במדבר י״ב:ט״ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, וזהו שאמר (ויקרא י״ד:ב׳) זאת תהיה תורת המצורע מצורע מוציא שם רע ולכך היה קרבנו שתי צפרים חיות. ודרז"ל אמר הקב"ה יהא קרבנו צפרים שקולן מצפצף יבא הקול ויכפר על הקול. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני על שאמר לשה"ר על בוראו לפיכך נצטרע שנאמר (בראשית ג׳:י״ד) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה. במה איררו בצרעת נאמר כאן ארור אתה ונאמר להלן (ויקרא יט) צרעת ממארת היא, אמר רב הונא בשם רבי יהושע בן לוי הסלעים שהם על הנחש זו היא צרעתו ולא עוד אלא בעלי מומין מתרפאין לעוה"ב והוא אינו מתרפא. בבני אדם כתיב (ישעיהו ל״ה:ו׳) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם. וכן כתיב (שם סה) זאב וטלה ירעו כאחד אבל נחש אינו מתרפא לעוה"ב שנאמר (שם) ונחש עפר לחמו לפי שהוריד את הבריות לעפר ומי גרם לו שסיפר לה"ר:

והעם לא נסע עד האסף מרים (במדבר יב, טו). וחלקו לה כבוד. יש ללמוד מכאן מי שרואה תלמיד חכם או צדיק מוכה ומעונה ומדולדל, ינהג בו כבוד ביותר, (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ולא כמו שיש בדורות הללו בעונותינו הרבים, תלמיד חכם שהוא עני ודל, הוא שפל בעיני הבריות, ואוי להם מעלבונה של תורה. והירא דבר ה' ינהג בו כבוד ונזר ועטרה:

וּנְבָאֵר דֶּרֶךְ אַגַּב הַפָּסוּק הַזֶּה הֵיטֵב, וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה כָּל בֶּן דַּעַת כִּי כֵּנִים דְּבָרֵינוּ. וְהוּא, דְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה פֵּרְשָׁה לָנוּ בְּמִצְוַת הַזְּכִירָה ד' עִנְיָנִים: א. "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה", הַיְנוּ מַה שֶּׁעָשָׂה. ב. לְמִי עָשָׂה? לְמִרְיָם. ג. בְּאֵיזֶה מָקוֹם עָשָׂה? בַּדֶּרֶךְ. ד. בְּאֵיזֶה זְמַן הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה? בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. וּמַה יִּחֲדָה לָנוּ הַתּוֹרָה בְּהַזְכִּירָה אֵלּוּ ד' דְּבָרִים? מַה נָּפְקָא מִנַּהּ לָנוּ אִם הָיָה עֹנֶשׁ אַחֵר לֹא עֹנֶשׁ הַצָּרַעַת? וְאִם הָיָה דָּבָר זֶה לְמִרְיָם אוֹ לְאִישׁ אַחֵר? וְאִם הָיָה דָּבָר זֶה בַּבַּיִת אוֹ בַּדֶּרֶךְ? וְאִם הָיָה דָּבָר זֶה בִּזְמַן אַחֵר לֹא כְּעֵת צֵאתָם מִמִּצְרַיִם? אָמְנָם אֵלּוּ הַד' פְּרָטִים הֶכְרֵחִים לַזְּכִירָה, וְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לַמִּתְבּוֹנֵן בָּהֶם. וְלָזֶה כְּתִיב: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה", הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר וְיִתְבּוֹנֵן אֶת גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ, שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ עֲבוּר דִּבּוּרָהּ בְּמֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהוּא עֹנֶשׁ הַצָּרַעַת שֶׁהוּא עֹנֶשׁ קָשֶׁה עַד מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לְהֵרָפֵא מִמֶּנּוּ, אִם לֹא שֶׁיִּתְנַהֵג עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע וְירַפְּאֶנּוּ, וְכִדְאִיתָא (במדרש רבה ויקרא ט"ז) (ויִּקְרָא י"ד ה'): "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאַחַת", לָמָּה שׁוֹחֵט אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת? לוֹמַר לְךָ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁחוּטָה לַחֲזֹר כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִנְגָעִים לַחֲזֹר וְכוּ'. וְטֻמְאָתוֹ חֲמוּרָה עַד מְאֹד, שֶׁהוּא צָרִיךְ לֵישֵׁב חוּץ לְשָׁלֹש מַחֲנוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָר הַטְּמֵאִים. וְגַם מְטַמֵּא כָּל מִי שֶׁבָּא בְּאָהֳלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּקְּרָא (רֶמֶז לְכָל מִי שֶׁנִּטְפָּל לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע יִטָּמֵא כָּמוֹהוּ). וְגַם הוּא חָשׁוּב כְּמֵת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים ס"ד:). וְהוּא מַה שֶּׁכָּתוּב: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה" וְגוֹ'. וּלְמִי עָשָׂה? לְמִרְיָם, שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה הַבְּאֵר עוֹלָה בִּזְכוּתָהּ, וְגַם נְבִיאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ט"ו כ'): "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן" וְגוֹ', וְלֹא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ, אֲשֶׁר אֲהָבַתּוּ כְּנַפְשָׁהּ, וְסִכְּנָה עַצְמָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הַמַּיִם וְלֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ, אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּסוֹף הִלְכוֹת טֻמְאַת צָרַעַת), וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו, שֶׁיֵּבוֹשׁ, וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָהּ לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְכַוָּנָתָהּ הָיְתָה לְבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): "וְהָאִישׁ מֹשֶה עָנָו מְאֹד", וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּ לָהּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה. וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נַעֲשָׂה לָהּ הָעֹנֶשׁ? בַּדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תָּלוּ לָהּ גֹּדֶל זְכֻיּוֹתֶיהָ לְהַקִיף לָהּ עַד בֹּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחֲנוֹת בְּאֵיזֶה מָקוֹם, כִּי אָז לֹא הָיָה נִכָּר כָּל כָּךְ, אֲבָל עַתָּה שֶׁנֶּעֶנְשָׁה תֵּכֶף בַּדֶּרֶךְ בְּעֵת הֲלִיכָתָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ט"ו): "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם", מִמֵּילָא נִתְפַּרְסֵם גֹּדֶל כְּלִמָּתָהּ לַכֹּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם י"ד): "הֲלֹא תִּכָּלֵם" וְגוֹ'. וּבְאֵיזֶה זְמַן הָיָה הַמַּעֲשֶׂה? בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הָיָה אָז בִּתְחִלַּת שָׁנָה שְׁנִיָּה לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וַעֲדַיִן לֹא נוֹדַע לַכֹּל גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ עֲבוּר זֶה (וּמַה שֶּׁכָּתוּב אֵצֶל מֹשֶה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, תֵּכֶף וּמִיָּד הוּסַר מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד' ז'): "וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ") מַה שֶּׁאֵין כֵּן אַחַר כָּךְ, בְּעֵת שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ וְנִתְקַלְקֵל עַל יְדֵי הַלָּשׁוֹן הָרָע שֶׁל הַמְרַגְּלִים הָיָה הֶעָוֹן הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל, שֶׁרָאוּ עָנְשָׁהּ שֶׁל מִרְיָם וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר, וּלְכָךְ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת שְׁלַח לְפָרָשַׁת מִרְיָם וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם.