מוסר על במדבר יב:י

וְגַם דָּרְשׁוּ (ויקרא רבה פרשה ט"ז) עַל פָּסוּק (קֹּהֶלֶת ה' ה'): "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ", אַל תֹּאמַר לָשׁוֹן הָרָע בְּפִיךָ לְהַעֲנִישׁ כָּל בְּשָׂרְךָ בְּחֵטְא זֶה. רַבָּנָן פָּתְרֵי הַמִּקְרָא הַזֶּה בְּמִרְיָם, "אַל תִּתֵּן אֶת" וְגוֹ' זוֹ מִרְיָם, דִּכְתִיב (במדבר י"ב י'): "וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג", וְאַל תֹּאמַר: לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ זֶה מֹשֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ' ט"ז): "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם", כִּי שְׁגָגָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י"ב י"א): "אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". "לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ", עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאָמַרְתָּ עַל מֹשֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם ט'): "וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלֶךְ". "וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ", אָמַר ר' יוֹחָנָן: בְּפִיהָ חָטְאָה, וְכָל אֵיבָרֶיהָ לָקוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י'): "וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם" וְגוֹ', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְגוֹ' שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ" וְגוֹ'.

והנה מרים מצורעת כשלג (במדבר יב, י). ראה עד היכן עונש של לשון הרע, ראו מה עלתה למרים הנביאה על שיחה קלה שדברה על משה רבינו עליו השלום אחיה. וכן הוא אומר (דברים כד, ט) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים:

אבל מצורע הוא רושם עצם הטומאה, ולטומאה זו אין תיקון בעודה בו. ואז טמא אף חלק נפש שהיא מחנה ג' מחנה ישראל, כמו שכתוב (משלי כא, כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ואמרו בזוהר (עי' ויק"ר טז, ב) אל תקרי מצרת, אלא מצרעת, כי צרעת בא מלשון הרע. ואף שחזינן הרבה בני אדם שאומרים לשון הרע ואינם מצורעים, זהו יותר גרוע כי חלק נפש שבו מצורע בר מינן. ושלוחו חוץ לשלשה מחנות: