וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃
מנורת המאור
לפיכך צריך אדם לחזר אחר התורה, ויעשה לו רב ללמוד ממנו, ויקנה לעצמו חבר ללמוד עמו. דתנן עשה לך רב וקנה לך חבר. ושני חבירים השונים זה עם זה, ומחדדים זה את זה בהלכה, שכרן הרבה מאד, ומעלה עליהן הכתוב כאלו הקריבו מנחה לפני הב"ה. דתנן במ' מנחות בפרק הרי עלי עשרון, למה נאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, אלו שני תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום. וגרסינן בפרק קמא במ' ברכות מנין ששנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה עמהם, שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. וגרסי' במסכת שבת בפרק במה אשה יוצאה, א"ר יהודה אמ' ר' שמעון בן לקיש, שני תלמידים המחדדין זה את זה בהלכה הב"ה מצליח להם, שנאמר (תהלים מה, ה) והדרך צלח רכב, ר"ל והדרך, שמהדרין את ההלכה פעמים רבות, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר (תהלים מה, ד) רכב. יכול אפי' שלא לשמה, ת"ל על דבר אמת, יכול אפי' אם מגיס דעתו, ת"ל וענוה צדק. ואם עושין כן זוכין לתורה, שניתנה לימין, שנא' (תהלים מה, ה) ותורך נוראות ימינך. רב נחמן בר יצחק אמ', זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה. דאמ' רבא בר רב שילא אמ' רב חסדא אמ' רב ששת, מאי דכתי' (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ומה בימינה אורך ימים איכא, עושר וכבוד ליכא, אלא למימינים בה אורך ימים איכא, כ"ש עושר [וכבוד]. למשמאילים בה עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא. אמ' ר' ירמיה אמ' ר' שמעון בן לקיש, שני חבירים המקשיבים זה לזה בהלכה, הב"ה שומע לקולן, שנא' (שיר השירים ח, יג) חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. א"ר ירמיה א"ר שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה, הב"ה מקשיב להן, שנא' (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע. ולא עוד, אלא שנכתבין בספר, שנא' (מלאכי ג, טז) ויכתב בספר זכרון לפניו. ואם אין עושין כן, גורמין לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (שיר השירים ח, יד) ברח דודי ודמה לך לצבי. אמ' ר' אבהו אמ' ריש לקיש, שני תלמידי חכמים שמדגלין זה את זה בהלכה הב"ה אוהבן, שנא' (שיר השירים ב, ד) ודגלו עלי אהבה. וגרסי' בפרק קמא דמ' תעניות אמ' רבה בר בר חנא, למה המשילו דברי תורה לאש, דכתי' (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה האש אינה דולקת יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין למי שלומדן יחידי. והיינו דאמ' ר' יוסי, מאי דכתיב חרב על הבדים ונואלו, חרב על צואריהן של שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד. ולא עוד אלא שמטפשין, שנא' (ירמיהו נ, לו) ונואלו. ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר (במדבר יב, יא) אשר נואלנו ואשר חטאנו. ועוד גרסינן במ' שוטה בפרק עגלה ערופה, אמ' ר' אלעאי בר ברכיה, שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה, אחד מהם מת ואחד מהם גולה, שנא' (דברים יט, ג) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה, שנא' (הושע ד, ו) נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת. אמ' ר' אלעאי אמ' ר' ברכיה, אלמלא תפלתו של חבקוק הנביא, היו שני תלמידי חכמים מתכסין בטלית אחת והיו עוסקין בתורה, שנא' (חבקוק ג, ב) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע, אל תקרי בקרב שנים, אלא בקרוב שנים.
אור ישראל
לזאת מה גואלנו בכל דרכינו. מי יורנו דרך הישרה. התאוה והכבוד הקנאה והנצחון. פורשות כנפיהם בכל כלי מוחותינו, ובכל מוסדי שכלינו. אכן היראה על הכל שולטת. על התאוה אשר תאסריה בהיל ידה. לבל תעבור גבוליה רק להשתמש ההכרחי המותרת. ובהנטיה תזרוק חציה על פני האדם. להפחידו בכל דבריו להסתכל אנה ואנה. עד אשר ממילא יזרה את המוץ וברוח ידפנו. אולם אם אל היראה נשים פנינו להיות ליסוד מוסד ולאבן בוחן בכל מפעלינו. לא נטפל לה ד"א. הלא מרחוק תעמוד עבודתינו. כי ראינו אם לא שמענו והנסיון יורה. כי מה מאוד תכבד על האדם שנקבע בלבבו יתד נאמן. להיות יראת ד' פרושה על עקשת ערפו הקשה. ואם יעמול בה די סיפוקו. עוד לא תשוטט ברעיונו אף אפס קצהו לעומת התאוה הגוברת ומה תוכל תת כחה לעומת הנטיה המבלבלת ורוקדת בנו. וכשחוק הוא להקים כל מזימתה:
שמירת הלשון
וְגַם דָּרְשׁוּ (ויקרא רבה פרשה ט"ז) עַל פָּסוּק (קֹּהֶלֶת ה' ה'): "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ", אַל תֹּאמַר לָשׁוֹן הָרָע בְּפִיךָ לְהַעֲנִישׁ כָּל בְּשָׂרְךָ בְּחֵטְא זֶה. רַבָּנָן פָּתְרֵי הַמִּקְרָא הַזֶּה בְּמִרְיָם, "אַל תִּתֵּן אֶת" וְגוֹ' זוֹ מִרְיָם, דִּכְתִיב (במדבר י"ב י'): "וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג", וְאַל תֹּאמַר: לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ זֶה מֹשֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ' ט"ז): "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם", כִּי שְׁגָגָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י"ב י"א): "אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". "לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ", עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאָמַרְתָּ עַל מֹשֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם ט'): "וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלֶךְ". "וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ", אָמַר ר' יוֹחָנָן: בְּפִיהָ חָטְאָה, וְכָל אֵיבָרֶיהָ לָקוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י'): "וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם" וְגוֹ', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְגוֹ' שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ" וְגוֹ'.