מוסר על במדבר יב:יד

קל וחומר ק"ו יש בו ד' עניינים. האחד המלמד. הב' הלמד. ג' דבר הנלמד. ד' החומר' והקיל' שיש בהם במקום אחר והנה במדה זו יש שני מונים. האחד הוא לימוד חומר' לחמור מהקל שנמצאת חומר' זו בקל. א"כ הדעת נותן שתהיה חומר' זו בחמור השני הוא לימוד קול' להקל מן החמור שנמצאת בו קול' א"כ הדעת נותן שתהא קול' זו בחקל ותיבת קל וחומר פי' המפרשים על המין הראשון והכוונה על המלמד שהוא קל ונמצא' בו חומר ומזה ימשוך הלימוד להלמד שהוא חמור שיהיה בו זה החומר. והמין השני אזי הוא חומר וקול כלומר המלמד הוא חמור ונסצ' בו קל ימשך הלימוד ללמד שהוא קל שיהיה בו זה הקל. ומ"ש קל וחומר ולא אומר ג"כ חומר וקל חדא מינייהו נקט וה"ה לאידך אלא שהתנ' נקט בלשונו היותר נהוג אי נמי אורחיה דקר' נקט דכתיב (במדבר יב, יד) ואביה ירוק ירק בפניה וגו' ק"ו לשכינה ומשם אנ' למדין דיני ק"ו ים התורה והיינו חמור מקל להחמיר:

ובילקוט וארא, ראב"ע אומר, בד' מקומות ביקש משה מהקב"ה להשיבו. וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל וגו' (שמות ו, יב), השיבני אם אתה גואלם, או לא. השיבו (שם א), עתה תראה וגו'. ויצעק משה אל ה' לאמור אל נא רפא נא לה (במדבר יב, יג). השיבו (שם יד), ואביה ירק ירק וגו'. וידבר משה אל ה' לאמור יפקוד וגו' (שם כז, טז), השיבני אם אתה ממנה עליהם, או לא. השיבו (שם יח) קח לך את יהושע. ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (דברים ג, כג). השיבני כו'. השיבו כו':