מוסר על במדבר יז:ג

וּכְמוֹ דְּמָצִינוּ בִּבְנֵי קֹרַח, שֶׁלֹּא נִמְשְׁכוּ אַחַר אֲבִיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה בִּזָּיוֹן לַאֲבִיהֶן, עַל כֵּן נִמְלְטוּ מֵהָעֹנֶשׁ שֶׁבָּא עַל אֲבִיהֶן, וּכְמוֹ דְּאִיתָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת קֹרַח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים א' א'): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ", אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל קֹּרַח, "אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים", שֶׁלֹּא הָלְכוּ בַּעֲצַת אֲבִיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט"ז כ"ו): "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה", "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד", שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ז ג'): "אֶת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה" וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְאִיתָא בַּיַּלְקוּט, וּמַה זְּכוּת הָיָה בְּיָדָן שֶׁל בְּנֵי קֹרַח שֶׁיִּנָּצְלוּ? (פֵּרוּשׁ: מֵהָעֹנֶשׁ שֶׁבָּא עַל אֲבִיהֶן), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין אֵצֶל קֹרַח אֲבִיהֶן רוֹאִין אֶת מֹשֶה וְכוֹבְשִׁין אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. אָמְרוּ: אִם נַעֲמֹד מִפְּנֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ, אָנוּ נוֹהֲגִין בִּזָּיוֹן בְּאָבִינוּ, וּכְבָר נִצְטַוֵּינוּ עַל כִּבּוּד אָב וָאֵם. לֹא נַעֲמֹד, כְּבָר כְּתִיב (ויקרא י"ט ל"ב): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם", מוּטָב שֶׁנַּעֲמֹד מִפְּנֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִין בִּזָּיוֹן בְּאָבִינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְחִישׁוּ אֶת לִבָּם בִּתְשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד (תהילים מ"ה ב'): "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טּוֹב". מִזֶּה יֵשׁ לֵידַע, דְּאִם לֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר עֲצַת אָבִיו בְּמַחְלֻקְתּוֹ, לֹא יִתָּפֵשׂ בְּרִשְׁתּוֹ.

במדרש שוחר טוב (א, טו) והובא בילקוט, זהו שאמר הכתוב (תהלים א, א) אשרי האיש, אלו בניו של קרח. אשר לא הלך בעצת רשעים, שלא הלכו בעצת אביהם, שנאמר (במדבר טז, כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. ובדרך חטאים לא עמד, שנאמר (שם יז, ג) את מחתות החטאים האלה בנפשותם. ובמושב לצים לא ישב, זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן כו'. (ומזכיר שם במדרש התלוצצות שלו ומספר, היתה אלמנה עם ב' יתומים והיה לה שדה, באתה לחרוש אמר לא תחרוש בשור וחמור יחדו. באתה לזרוע אמר לא תזרע כלאים. באתה לקצור אמר תניח לקט שכחה ופאה. באתה לעשות גורן אמר הן תרומה מעשר ראשון. הצדיקה הדין ונתנה ומכרה ולקחה שתי כשבות, כיון שילדו אמר תן הבכורות. בא זמן הגיזה אמר תן ראשית הגז. שחטה אמר תן זרוע לחיים קיבה. כיון שראתה כך אמרה יהיה חרם. אמר הכל שלי כי כל חרם לכהן). כי בתורת ה' חפצו, אלו בניו שאמרו שירה, אמרו אנו חייבין בכבוד אבינו, או לא נחלוק על משה רבינו, והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה רבינו. ובתורתו יהגה, אלו בניו של קרח. והיה כעץ שתול על פלגי מים, כיון שנבלעו קרח ודתן ואבירם נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה שנאמר (במדבר כו, י) ויהיו לנס. לא כן הרשעים, זה קרח ועדתו. על כן לא יקומו רשעים במשפט, זה קרח ועדתו. כי יודע ה' דרך צדיקים, אלו בניו של קרח. ודרך רשעים תאבד, זה קרח ועדתו, עכ"ל:

פרק לה מבואר בו מהמלבושים שמתלבשת הנשמה, והם ג' מלבושים שדיבר בהם מוהר"ר עובדיא המון מרוטנבורק זלה"ה. ומעשה רבי יוסי הגלילי שהיה בא בכל ערב שבת בביתו אחר מותו וחשדו לאשתו שני תלמידים. בירור פסוק יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם (תהלים כב יט). ביאור מאמר "רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה". מדרש אגדה וחצת ורחצת וסכת (רות ג ג). פסוק וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים (זכריה ג ג) וכל ההמשך. פסוק שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' (ישעיהו סא י). ענין שאול ודוד כשבאו מלבושיו כמדתו, ופסוק וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף (בראשית לז ג). פסוק אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ (איוב לא יט). פסוק בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי (איוב ל יח). פסוק צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי (איוב כט יד). פסוק וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן (ישעיהו נט יז). פסוק אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל (שמואל א כח יד). מדרש אגדה" "עוטה מעיל" על שם וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ (שמואל א ב יט). פסוק ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט יא). מאמר "מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ. פסוק תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תהלים קב א). פסוק בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי (יונה ב ח). פסוק לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר (איוב ז ה). ומאמר וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת (שמות כח מ). שתי כתונות לכל אחד בתיקון קושיא חזקה. פסוק אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם (במדבר יז ג). פסוק הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (יחזקאל יח כ). פסוק נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא (ויקרא ה כא). פסוק אִם יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי כו' (בראשית כח כ). מאמר וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר א א). ווי לאותם הימים. פסוק יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם (תהלים לז יח). פסוק וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד א). פסוק וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים (איוב מב יז). פסוק יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג (איוב ז ו). פסוק רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ (איוב יז א). פסוק יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ (איוב יז יא). פסוק כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל (איוב טו כ) והנמשכים. ענין מחדושי התורה שאדם כותב נכנסים מאותם האותיות לנפשו היכלות וחופות בגן עדן.