וְאֶל־הַלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֮ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי־תִ֠קְחוּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַֽמַּעֲשֵׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם מֵאִתָּ֖ם בְּנַחֲלַתְכֶ֑ם וַהֲרֵמֹתֶ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה מַעֲשֵׂ֖ר מִן־הַֽמַּעֲשֵֽׂר׃
שני לוחות הברית
ואם לקחן הישראל מהגוי אחר שנתלשו קודם שנגמרו מלאכתן, וגמרן הישראל. כתב הרמב"ם בפ"א (הלכה יא) מהלכות תרומות וזה לשונו, חייבין בכל מן התורה, ומפריש תרומה גדולה ונותנה לכהן, ותרומת מעשר ומוכרה לכהן, ומעשר ראשון הוא שלו. מפני שהוא אומר ללוי במעשר, ולכהן בתרומת מעשר, אני באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום, ומפני מה אמרו לא יתן תרומת מעשר לכהן כתרומה גדולה, לפי שנאמר בתרומת מעשר (במדבר יח, כו) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר, טבל שאתה לוקח מישראל, אתה מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה לכהן. אבל טבל שאתה לוקח מהגוי, אין אתה נותן לכהן תרומת מעשר שהפריש ממנה, אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה, עכ"ל:
שני לוחות הברית
ולפי עיקר זה אמר דוד המלך ע"ה בברכי נפשי את ה' (תהילים ק״ד:א׳) תלה הברכות בנפש בסוד שלשת המערכות העליונות, והנפש צריכה לברך מאה ברכות והיא כנגד ישראל. ומן הברכות המאה, יגיעו עשרה שהם המעשר לרוח שהיא כנגד לוי. ומן עשרה של רוח לוי, יתן אחת לנשמה שהיא כנגד כהן. וא"כ נמצאת למד, שאם לא תברך נפשו של אדם ק' ברכות בכל יום, לא תגיע לנשמה ברכה אחת, מאחר שאין מגיע לרוח עשר ברכות שזהו סוד הלוים שלוקחים מעשר מישראל וחוזרים ונותנים לכהן אחד מעשרה ממה שנטלו. וזהו סוד פרשת מעשר לוים וכהנים וישראלים הכתובה בתורה. ולפיכך אמר (במדבר יח, כו) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. וסוד מעשר מן המעשר הוא סוד אי"ק שאם אין ק' אין י', ואם אין י' אין א', ולפיכך צריך האדם להיות זריז לברך מאה ברכות, ואם ח"ו חסר אחת פגם. ואלו מאה ברכות הם כדמיון מאת אדנ"י כסף שבהם שפע אדני מתפשט לכל צד למאה בריכות, עד כאן לשונו: