מוסר על במדבר יח:כז

ועל ענין תרומה גדולה נראה לתרץ מ"ש אומד זה למעשרות, וקשה הא תנן (אבות א, טז) ואל תרבה לעשר אומדות. אלא יצחק אבינו היה מודד ומעשר, והאומד היה בתרומה גדולה כדתנן במסכת תרומה פ"ק (משנה ז') אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין. אע"פ שנתנו חכמים שיעור כדלעיל עין טובה כו', מכל מקום נקחית מאומד וילפינן מדכתיב (במדבר יח, כז) ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם, כלומר באומד. ואע"ג דבתרומת מעשר כתיב, אם אינו ענין לתרומת מעשר שהרי נתנה התורה שיעור וצריך למדוד כו', תנהו לענין תרומה גדולה:

ועתה התבונן סוד מעשר ומעשר מן המעשר שהוא תרומת מעשר, וסוד תרומה גדולה (קידושין נח, ב) חטה אחת פוטרת כו', ונטילת באומד כל מדה. כבר פירשתי מאה שערים בסוד התפשטות, וסוד מעשר הוא שרשם הוא עצם י', ותרומת מעשר היא דביקותו בקוצו של י', וכל זה נקח במדה, כי כן האצילות נקרא מדה המודדות לכל הנמצאים, ובחכמה שורש המדות ושם תרומת מעשר. אבל תרומה גדולה רומז על עצם הקוץ של י' שזהו בחינה למעלה מבחינות דבקות עצם י' בקוצה, כי דביקות עצם י' בקוצה זהו דביקות והשתוות חכמה לכתר, אמנם עצם הקוץ היא בחינת הכתר בעצמו ושם סוד המחשבה נעלם ממחשבה רק באומד הדעת, זהו סוד תרומה גדולה ניטלת באומד, ולמדו רז"ל מפסוק (במדבר יח, כז) ונחשב לכם, כלומר במחשבה ואומד. ואע"פ שזה הפסוק נכתב בתרומת מעשר, למדו באם אינו ענין דקאי על תרומה גדולה ששם הוא באומד: