מוסר על במדבר יט:יד

וכן תמצא בתורה סוד ורמז, כמו שנתנו דורשי רשומות סימן על חלקי התורה פרדס ראשי תיבות פש"ט דרו"ש רמ"ז סו"ד. וסוד, הוא אור הגנוז הנסתר עתה ממנו לסבת הסתלקות כתנות אור, והוא עצם לשון הקודש. ורמז, הוא מעשה מצות הגשמית, מאחר שמכל מקום היא היא כדפירשתי רמזי תורה שבעל פה בתורה שבכתב, כגון כל מנלן ומנא הני מילי, וליכא מידי דלא יהיה רמוז בתורה באר היטב רק שנתחשך השכל מה שהי' ראוי להיותה, ומלאה הארץ דעה אינו רק הלב לדעת ואינה מובנת התורה שבכתב רק אחר היגיעה הגדולה וכמו שאמרו רז"ל (ברכות סג, ב) אין דברי תורה מתקימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר (במדבר יט, יד) וזאת התורה אדם כי ימות באוהל:

זהו ענין (במדבר יט, יד) וזאת התורה אדם כי ימות באהל, וכתיב (דברים ד, מד) זאת התורה אשר שם משה, כי תורת משה שהוא התלמוד שהשיג וכיוון ההלכה, היא התורה שממית אדם עצמו עליה מרוב הפלפולים וחומריות הסוגיות. והוא הבין שבכתב כולה, כי לא היה חשך לפניו כי קרן אור פניו והוא אספקלריא המאירה, ואמרו רז"ל כי שקול נגד ס' רבוא, כי ס' רבוא נשמות הם ס' רבוא אותיות התורה:

שצ"ח דין טומאת המת, שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל כו'.