מוסר על במדבר י:לו

פנימיות הסוד, מצוה זו היא סוד מעשה בראשית. ואקדים בתחילה הנאמר בה בפרק הבא על יבמתו (יבמות סג, ב), תני רבי אליעזר אומר, כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, שנאמר (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה ( שם ז) ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר, כאלו ממעט את הדמות, שנאמר (שם ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו. ת"ר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל (במדבר י, לו), מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל ב' אלפים ושתי רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה, נמצא שזה גורם לשכינה שתסתלק מישראל, עד כאן. הרי ג' דברים, אחד כאלו שופך דמים. ב' ממעט הדמות. ג' גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ולעיל מיניה איתא שם (סג, א), אמר ר' אליעזר, כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. דע כי דברי ר' אליעזר בסודם הוא כלל. וג' עניינים הנ"ל הם פרטיים הנמשכים מהכלל, על כן אבאר מקודם דברי ר"א:

והנה השכינה היתה בה' מקומות ונטלטלה, דהיינו נוב שילה גבעון בית עולמים, והסימן (תהלים קמח, יג) כי נשג"ב שמו לבדו, ובית עולמים בית ראשון בית שני הרי ה' פעמים. וסילוק י' קרנות בכל פעם, וזהו נ' שלא הזכירה דוד באשרי, ואח"כ רמזה בסומך י"י לכל הנופלים כדאיתא בפ"ק דברכות (ד, ב). והנה אמרו רז"ל בפרק כל כתבי (שבת קטו, ב) בענין ויהי בנסוע (במדבר י, לה) עשה לו סמניות כו', ונו"ן אחת סימן לויהי בנסוע, ונו"ן אחרת סימן לפרשת (שם לו) ובנחה יאמר. ומתחלה נקדים, סיבת הנפילה היא הקימה, תם עונך שקלה אפוכי להתם חטאת כו' מזמור לאסף באו גוים בנחלתך. ומתורץ קושית הגמרא קינה מבעי ליה, כי באמת הקינה גורמת המזמור. ארוממך י"י כי דליתני (תהלים ל, ב), לשון דלות, ולשון רוממות, הדלות גורם להרוממות ולא יוסיפו עוד בני עולה וגו' (ש"ב ז, י), וגדול יהיה כבוד הבית האחרון (חגי ב, ט), וצום הרביעי כו' יהפוך לששון (זכריה ח, יט). ואז מתורץ קושיית הגמרא (ר"ה יח, ב) קרי ליה צום. ועל כן ט' באב נקרא מועד וחל ביום שחל פסח. ועל כן ויהי בנסוע ויהי חזרה נ' ובנחה על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו, נסעו מן נ' ויחזרו לי':

וגרסי' בפרקי ר' אליעזר ר' טרפון אומר, זרח הב"ה מהר שעיר ונגלה בבני עשו, שנא' (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו'. אמר להם הב"ה, מקבלין אתם את התורה. אמרו לו, מה כתי' בה. אמ' להם, לא תרצח. אמרו, אין אנו יכולים לעזוב את הברכה שבירך יצחק את עשו אבינו ואמ' לו, ועל חרבך תחיה. הניח אותם והלך לו לבני ישמעאל, שנא' (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן, ואין פארן אלא ישמעאל, שנא' (בראשית כא, כא) וישב במדבר פארן. אמ' להם, מקבלין אתם את התורה. אמרו, מה כתיב בה. אמ' להם, לא תגנוב. אמרו לו, אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו, שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים, שנא' (בראשית לז, כז) לכו ונמכרנו לישמעאלים, וכתי' (בראשית מ, טו) כי גנב גונבתי מארץ העברים. ומשם שלח מלאכים על כל אומות העולם ואמ' להם, מקבלין אתם את התורה. אמרו לו, מה כתו' בה. אמ' להם, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. אמרו לו, אין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים, ואין אנו חפצים בה, תן אותה לעמך ישראל. וכן עשה הב"ה, שנא' (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. מיד חזר הב"ה ונגלה על ישראל, שנא' (במדבר י, לו) שובה ה' רבבות אלפי ישראל, ועמו אלפי שנאן ורכב רבותים מלאכי קדש, וימינו אוחזת את התורה, שנא' (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו. אמ' להם הב"ה, מקבלים אתם ומשמרים את התורה עליכם. אמרו כולם, עד שלא נשמע את התורה אנו מקבלין אותה ומשמרין אותה, שנא' (שמות יט, ח) ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.