מוסר על במדבר כג:ז

וּבְכָל יוֹם הָיָה בִּלְעָם הָרָשָׁע אֶצְלָם לִלְמֹד מֵהֶם שְׁמוֹת הַטֻּמְאָה וּכְשָׁפִים. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָּלָק וְכוּ', מֵהַרְרֵי קֶדֶם וְגוֹ'. נְאֻם הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם". וְקֹדֶם שֶׁלָּמַד בִּלְעָם הַכִּשּׁוּף, הֻצְרַךְ לְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ בְּהַרְבֵּה מִינֵי טֻמְאוֹת, וְשָׁכַב גַּם עִם אֲתוֹנוֹ, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ הַלּוֹמְדִים כִּשּׁוּף, צְרִיכִים לְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ וְלִשְׁכַּב עִם הַבְּהֵמָה. וְלָכֵן נִסְמְכָה בַּתּוֹרָה: "כָּל שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה — מוּת יוּמַת" — "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה". כִּי שֹׁרֶשׁ מְקוֹר כְּשָׁפִים הוּא הַכֹּל עַל פִּי טֻמְאוֹת גְּדוֹלוֹת בַּר מִנַּן; וּתְחִלַּת כָּל דָּבָר, מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ אֶל הָרֵי הַחשֶׁךְ, צָרִיךְ לְהָכִין עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת קְטֹרֶת, שֶׁיַּקְטִיר לִפְנֵי עוּזָא וַעֲזָאֵל, וּבְזֶה הַקְּטֹרֶת עָשָׂה אוֹתָן אֱלֹהוּת, וְהוּא פֵּרֵשׁ עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא לִהְיוֹת לוֹ כְּלָל חֵלֶק בַּקְּדֻשָּׁה, כִּי אִם לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּד וְעֶבֶד תַּחַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי כָּךְ הוּא אוֹמֵר וּמְקַבֵּל עָלָיו בִּשְׁעַת הַקְטָרָה.