מוסר על במדבר כד:יא

וזה לשון הרמב"ם בריש ספר המדע (א, א), *יסוד *היסודות *ועמוד *החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים השמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתות המציאות. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמציאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכים לו, וה' ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמיתתו באמיתת אחד מהם. הוא שהנביא אומר (ירמיה י, י), וה' אלהים אמת, הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמתתו. והוא שהתורה אומרת (דברים ד, לה), אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו^הגה"הספר חרדים פרק ה', ואל תדמה בדעתך שיש אלוה על צד המוגבל בדעתך שיש אלוה, שא"כ נמצאת מחייב מציאותו בדעתך על צד הגבול והגשמיות ח"ו. אמנם תדמה בדעתך חיוב מציאותו לבד. והוי רץ לאחור, שאם יעלה דמיונך ביותר מזה נמצאת מהרהר באלוה מצד חיוב עצמותו והדמיון יגבל ויגשים, לכך תן לדעתך מחסום ואל תתירהו יותר מדאי אלא תחייב מציאותו ותשלול השכלתך מהשגתו ושתיהם ברצוא ושוב רצוא לחייב המציאות ושוב שלא תגביל. וזהו שאמר בספר יצירה, ואם רץ לבך שוב לאחור, וענין זה אפילו בחיות הקודש והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד), ואפילו בספירות הנקראות חיות רצוא לחיוב המציאות ושוב שלא להגביל. וזהו נמי אומרו בזוהר (עי' ח"ב קעז, א) ברח לך אל מקומך (במדבר כד, יא). ומה אם בספירות נאמר כן, כל שכן בנבראים, כל שכן בנוצרים, כל שכן בנעשים וכל המלובשים בחומר כמונו. וזהו שאנו אומרים אחד ברצוא ואין יחיד כיחודו בשוב, עד כאן לשונו:. המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג כו'. וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר אנכי ה' אלהיך. וכל המעלה על דעתו שיש שום אלוה אחר חוץ מזה, עובר בלא תעשה, שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו, עד כאן לשונו: