מוסר על במדבר כד:כ

וסוד הענין, כתיב (דברים לג, ב) וזרח משעיר למו וגו' כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך, הנה המזון בעת שהוא יורד לברכה וכולו קודש עליו נאמר (תהלים קמה, טז) פותח את ידיך. ועתה ע"י שר אדום כי גם היושבים תחת ישמעאל נקראים גלות אדום וכמו שכתב הרמב"ן פרשת בלק עיין שם. ואמר, מנין יש קדושה לאדום להיות לו אחיזה כל זמן שישראל תחתיו. אחיזה זו זכה מעת וזרח משעיר למו, שאז קיבל עשו קצת קדושה שנתגלתה השכינה לשר שלה, כמו שהאריך הזוהר בפסוק זה (דברים לג, ב) של וזרח משעיר בפרשת בלק עיין שם. ומה שקדושת ישראל הם בעשר אצבעות הידים כנודע לבאים בסו"ד הקדושה וזרח משעיר. וזהו אף חובב עמים הם תכו לרגליך וזהו שפושט טלפיו, הרי מבואר המאמר ופנימיותיו כדפי'. אף שקצת קדושה גם בחולין דמלכיות, מכל מקום המבדיל בין ישראל לעמים כדפי':

והנה ראה בעיניך הגלות הזה נקרא על שם האדום, אע"פ שיש מלכיות גדולות מלכות ישמעאל ועוד הרבה וכולם נכללים בשם גלות אדום, והרמב"ן האריך בזה בפרשת בלק (כד, כ). הרי מבואר אברם נקרא אברהם:

וְהִנֵּה זֶה יָדוּעַ, שֶׁרֵאשִׁית גּוֹיִם הוּא עֲמָלֵק, מִזֶּרַע עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְיֵשׁ לוֹ אֲחֻזָּה בְּאֵל אַחֵר, כִּי 'עֲמָלֵק' הוּא גִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים כְּמִנְיַן 'אֵל אַחֵר', שֶׁהוּא גַּם כֵּן גִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים, וּכְנֶגְדוֹ בִּקְדֻשָּׁה הוּא 'רוּחַ ה''. וְהִנֵּה כְּנֶגֶד שְׁתֵּי קְלִפּוֹת שׁוֹר וַחֲמוֹר יֵשׁ בִּקְדֻשָּׁה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, דְּהוּא יִתְגַּבֵּר עַל הַקְּלִפָּה שֶׁל חֲמוֹר בְּסוֹד 'עָנִי וְרוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר', וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִקְרֵי 'שׁוֹר', כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וְהִנֵּה אִיתָא בַּזֹּהַר, כִּי מִבֵּין שְׁתֵּי הַקְּלִפּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, דְּהַיְנוּ מִקְּלִפּוֹת שׁוֹר וַחֲמוֹר, יָצָא קְלִפָּה אַחַת הַנִּקְרֵאת 'צֶפַע', כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע. וְ'צֶפַע' גִּימַטְרִיָּא 'עֲמָלֵק' מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים. וְלָכֵן צְרִיכִין אָנוּ לִכְתֹּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּמֵי עָפָץ, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת צֶפַע בְּהִפּוּךְ אַתְוָן, וּבָזֶה אָנוּ מַכְנִיעִין הַקְּלִפָּה שֶׁל צֶפַע, מַה שֶּׁאָנוּ כּוֹתְבִין הַסֵּפֶר תּוֹרָה בְּמֵי עֲפָצִין.