וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃
שני לוחות הברית
הנה אלה השני לאמור המיותרים כוונה אחת להם, להורות שהדיבור הוא בכפל מורה על הנגלה ועל הנסתר. בריש הפרשה (במדבר כה, י-יב) וידבר ה' אל משה לאמור כו'. לכן אמור כו'. האחד הוא כפשוטו לפרסם מעלת פינחס. והשני להודיע מעלת הנסתר מפינחס שהוא אליהו הנביא. והוא מרומז בפסוק (שם יג) תחת אשר קנא לאלהיו, אותיות לאליה"ו, כי קנא ג"כ קנאת ה' צבאות בעובדי הבעל ועשה מעשה מפורסם בקרב כל ישראל כמו שעשה פינחס ופינחס הוא אליה, כי בשמו של אלי' הם ב' שמות א"ל י"ה, ובכאן תקנם פינחס, כי נתקן שם אל שפגמו ישראל בעבודת פעור שנאמר (במדבר כה, ב) וישתחוו לאלהיהן. וכתיב (שמות לד, יד) לא תשתחוה לאל אחר. ובמעשה דפינחס נתקן. אח"כ נעשה פגם באיש ואשה שהיו גדולים וחשובים, דהיינו נשיא מישראל ובת מלך, ונודע (סוטה) כי באיש אות י', ובאשה אות ה"א, ואיש ואשה שזכו שם י"ה ביניהם ואלו קלקלו. זהו שאמר (במדבר כה, יד) ושם איש, ושם האשה (שם טו), כלומר תדקדק בשם דהיינו שם י"ה. על כן אח"כ במנין ישראל העדה השלימה נחתם שם י"ה החנוכי הפלואי כמו שכתב רש"י (במדבר כו, ה) שבטי י"ה עדות לישראל. על כן ו' דשלום קטיעא, כי שלום רומז למשיח, וכך כתב בעל הטורים שלום בגימטריא זה"ו משי"ח. ואליהו הוא המבשר, וקטנות ו' מורה כשלא תחשוב ו' של אליה אז הוא ב' שמות אלו א"ל י"ה. והנה כתיב (שמות ו, כה) ואלעזר לקח מבנות פוטיאל, והשבטים היו מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה כו', אבל החתימה היא אל מן אליה, ואז פוטי חוזר לטוב ורומז על יוסף שפטפט ביצרו ושמר ברית קודש. כן עתה פינחס קינא בפגם הברית שפגם הנשיא. לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכתב בתרגום יונתן, שנעשה מלאך קיימא ועתיד לבשרא כו'. וכתיב (מלאכי ב, ה) בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכתיב (שם ו-ז) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. וזה הפסוק רומז על פנחס, כי פנחס הוא מלאך כמו שאמרו רז"ל על פסוק ותצפנו (ילקוט יהושע רמז ח). והוא השיב רבים מעון בזה המעשה שעשה, על כן אמר תורת אמת היתה בפיהו. כי ענין אמת הוא חיזוק הדת, ולא על עצמו יצא, אלא על הכלל כולו שצריך להוכיח את רבים ולהשיבם מעון, וזהו נקראת אמת, כי אמת מורה דברי אמיתיי נצחיי:
שני לוחות הברית
ולגלות על זה הסוד נסמך הפרשה כי תהיינה לאיש שתי נשים, הם ב' נשים זימות הנ"ל. האהובה, היא מחלת המשוררת. השנואה, לילית. הבן הבכור, הוא בני בכורי ישראל ימשול תמיד על השנואה אף במלחמת חוץ לארץ שגלינו מארצינו, כי שערי דמעות לא ננעלו. והסבה שבן הבכור שהוא ישראל בא לזה ולא נתקיים לא תחיה כל נשמה, זהו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, ועל דרך שנדרשה פרשה זו בזוהר, באותה שעה שאמר הקב"ה למשה פרשה זו, אמר משה רבש"ע וכי יש אב שעושה כזה לבנו, והוא ידע בחכמתו שהוא רומז על ישראל, וביקש משה שלא יהיה נכתב עליהם פרשה זו. והשיב הקדוש ברוך הוא, דרוש וקבל שכר. באותה שעה קרא ליופיא"ל שר התורה, ואמר, משה אני אדרוש לזה הפסוק. כי יהיה לאיש, זה הקב"ה, שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה. בן, זה ישראל. סורר ומורה, שנאמר (הושע ד, טז) כי כפרה סוררה סרר ישראל. איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, אין אביו אלא הקדוש ברוך הוא, ואין אמו אלא כנסת ישראל, כמ"ש (משלי א, ח) ואל תטוש תורת אמך. ויסרו אותו, שנאמר (עי' מ"ב יז, יג-יד) וישלח ה' ביד כל נביא וכל חוזה וגו'. ולא שמע אליהם, שנאמר (דברים כא, יח) ולא ישמע אליהם וגו'. ותפשו בו, בהסכמה אחת. והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו, עירם מקומם הוה ליה למימר, מאי עירו מקומו. אלא עירו של הקב"ה ומקומו של כנסת ישראל, במדריגות העליונים המשגיחים בעולם לייסרם בדין הראוי להם. בנינו זה, ולא שאר אומות. איננו שומע בקולינו זולל וסובא, ובתחלה לא הוזכר זולל וסובא, אלא מי גרם לישראל להיות סורר ומורה לאביהם שבשמים, לפי שהם זוללים וסובאים כשאר אומות, שנאמר (תהלים קו, לה) ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, ונאמר (במדבר כה, ב) ויאכל העם וישתחוו, שעיקר ויסוד אכילה ושתייה שעושים כשאר אומות, גרם להם להיות בן סורר ומורה לאביהם שבשמים. ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים, אלו הן שלוחי הדינים המתפשטים בעולם באבני קלעים. וכיון ששמע כך, אז כתב מיד פרשה זו: