מוסר על במדבר כה:י

ועוד תתבונן ותראה ענין נפלא. הנה דבר בעתו מה טוב, ואנחנו רואים שהפרשיות שהם תמיד בשבתות דבין המצרים דהיינו מטות ומסעי ודברים שבהם מוזכר ניצוח ישראל להאומות וחילוק הארץ, והוא ההיפך מעת רעה שבאותן הימים. ולפעמים ג"כ פרשת פנחס בהתחלת המצרים ועם כל מועדי ה'. אלא הענין הוא כמו שנאמר שהצומות יתהפכו למועדים, והגלות גורם קיום הארץ לעתיד, ובמקום (ישעיה א, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, יתהפך מאבל ליום טוב:

וּבְפָרָשַׁת פִּנְחָס: כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, זָכֵי דְּאִתְפַּתְּחִין לֵהּ כַּמָּה תַּרְעִין בְּהַאי עָלְמָא, וְכַמָּה נְהוֹרִין, בְּשַׁעְתָּא דְּנָפֵיק מֵהַאי עָלְמָא, אִיהִי אַקדִּימַת קַמּוֹהִי, וְאָזְלַת לְכָל נָטוֹרֵי תַּרְעִין וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת (ישעיה כ"ו ב'): "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִּיק", אַתְקַינוּ כֻּרְסָא לִפְלַנְיָא עַבְדָּא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּלֵית חֶדְוָה דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא בְּמַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּיִתְּעַר בְּלֵילְיָא לְאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, דְּהָא כָּל צַדִּיקַיָּא דְּגִינְתָא דְּעֵדֶן צָיְתִין לְקָלֵהּ, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּבַּח בֵּהּ.