אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃
שני לוחות הברית
ונתתי אותה לכם מורשה (שם ו, ח). קשה ירושה היה לו לומר, כי הם היורשים ולא המורישים. אלא הוא על דרך שאמרו רז"ל (ב"ב קיז, א) משונה נחלה זו משאר נחלות, ששאר נחלות החיים יורשים את המתים, ובכאן המתים יורשים את החיים, וכמו שהביא רש"י בפרשת פנחס (במדבר כו, נה ד"ה לשמות), נמצא יעשה חזרה למורשה. והטעם היה, מאחר שאלו שמתו במצרים היו בעבורה ולא זכו לביאת הארץ, על כן חזרה הנחלה להם, כי כן היא מדת היושר לרחם ולחנן על שהיו שרוים בצער: