מוסר על במדבר כז:יז

אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃

בחינת עולם

אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

גם בפסוק (שם כו) רב לך אל תוסף דבר, רבותינו פירשו כמה פירושים על זה, גם המפרשים ז"ל. אחוה דעתי גם אני. גם תיבת (שם כז) כי לא תעבור כי אינו מדוקדק. גם ענין (שם כח) וצו את יהושע וגו', מה קישור יש לצוואה הזו עתה. אמר אתה החילות, כלומר התחלת על ידי כיבוש וחילוק של מקצת שבטים, ומאי טעמא לא הנחת הכל ביחד ליהושע שהוא מוכן לזה. ודבר זה הוא כענין שאמר משה רבינו ע"ה להש"י (שמות ד, יג) שלח נא ביד תשלח, ובתרגום יונתן אמר ביד פנחס שהוא אליהו שעתיד יבשר הגאולה, גם עתה תהיה הגאולה על ידו. כך היה משה מתבונן בכאן למה היה כיבוש וחילוק מן קצת שבטים על ידו, והוכיח משה לפי הבנתו בודאי הוא הש"י מראה לו שהותר הנדר, כי סבר משה כי סיחון ועוג ג"כ קצת מקדושת ארץ ישראל יחשב ואינו חוצה לארץ. ואף שבפרשת מסעי הגיד הש"י למשה רבינו ע"ה הגבולים של ארץ ישראל, חשב שארץ סיחון ועוג מאחר שנחלק לשבטים הוא ענף מארץ ישראל, אף שאינו ארץ ישראל ממש, מכל מקום ארץ ישראל תחשב ויש בו קדושה, וכן היה באמת אח"כ שקדשום עולי בבל. על כן סבר הותר הנדר, והגיד לפי סברתו טעם ההיתר כדי לידע ויתבונן בעצם אשר מי אל בשמים ובארץ כו', כי יהיה לו בהנהגת שררה זו תוספות השגה כמו שכתבתי לעיל. על זה התפלל אעברה, כי הוא יעבור לפניהם ויהיה מנהיגם, וכענין (במדבר כז, טז-יז) יפקוד (אל) [ה'] אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם וגו'. ובמדרש ילקוט, שיהיה יכול לעמוד נגד ששים רבוא כו' עיין שם. וזה היה מעלת משה רבינו ע"ה שהיתה נשמתו כוללת ששים רבוא נשמות של ישראל. על כן ביקש אעברה, לא עבור שררה, רק עבור תוספות השגה, ואז יתרומם ג"כ קרן ישראל כשהוא מנהיגם, וזו השאלה היתה משותפת עבורו ועבור ישראל:
שאל רבBookmarkShareCopy

פלא יועץ

והנה כדי שיהא ישוב ותקון בכל עיר ועיר, יש אזהרות שצריכין לזהר אנשי העיר ויש אזהרות לדין, ואלו דברים שאין להם שעור, שהכל לפי המקום ולפי הזמן ולפי דעת הדין ולפי מדותיו, ולפי דעות בני אדם ולפי מדותיהם צריכים להתנהג זה עם זה ולסבל זה מזה באפן שיהא זווגם עולה יפה באהבה ואחוה, שלום ורעות כשבת אחים יחד. אמנם נכתב קצת אזהרות הראויות להתנהג בהן ישמע חכם ויוסיף לקח. ונתחיל באזהרת הקהל, שראוי לכל קהל ישראל, אפלו אם ה"ן צבור עני, ידחקו עצמם לענין זה להיות להם ראש ומנהיג, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (במדבר כז יז), כי כאשר אין מלך בישראל, איש הישר והמעקל בעיניו יעשה. אי בדיני אסור והתר אין בהם יודע, ומתירין אסורין ואומרים לרע טוב ולטוב רע. אף אם הם שוגגין, האלקים יביא במשפט על שלא בקשו מי שילמדם בהיות לאל ידם, ושגגת תלמוד עולה זדון. ואי בדיני ממונות צריך שיהא איש על העדה, שיציל עשוק מיד עושקו בכח התורה, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו על ידי אויבינו פלילים, ערכאות של עכו"ם, אשר נוטים אחרי הבצע ואחרי השחד, מלבד חמר שיש בדבר לדון בערכאות של עכו"ם, כמבאר בפוסקים, תסמר שערת אנוש:
שאל רבBookmarkShareCopy