וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃
שני לוחות הברית
ובילקוט וארא, ראב"ע אומר, בד' מקומות ביקש משה מהקב"ה להשיבו. וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל וגו' (שמות ו, יב), השיבני אם אתה גואלם, או לא. השיבו (שם א), עתה תראה וגו'. ויצעק משה אל ה' לאמור אל נא רפא נא לה (במדבר יב, יג). השיבו (שם יד), ואביה ירק ירק וגו'. וידבר משה אל ה' לאמור יפקוד וגו' (שם כז, טז), השיבני אם אתה ממנה עליהם, או לא. השיבו (שם יח) קח לך את יהושע. ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (דברים ג, כג). השיבני כו'. השיבו כו':
מעלות המדות
וכל מי שמתנהג במידת הרצון ולשון רכה, סוף שעולה לגדולה ולשררה, כענין שנאמר (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע [בן נון] איש אשר רוח בו, וכי כל שאר האנשים אין בהן רוח, אלא מהו אשר רוח בו, שהיתה רוחו נוחה ולשונו רכה לסבול את הבריות. צא ולמד כמה דיבר בלשון רכה ובדעת נוחה כשבא לידו מעשה עכן, כענין שנאמר (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לה' [אלהי ישראל] ותן לו תודה. ומתוך ריצויין ופיוסין נתרצה לו והודה וחזר בתשובה וקנה לו חיי עולם הבא, שנאמר (יהושע ז, כה) יעכרך ה' ביום הזה, היום הוא עכור, ואינו עכור לחיי העולם הבא. ואמר חכם אחד, אין עושר כמו הרצון וההסתפקות, ואין שכל כמו ההנהגה טובה, ואין חסידות כיראה, ולא יופי כדעת הנוחה.
שני לוחות הברית
אמנם חלילה לי להרהר אחר משה שיהיה במקצת מטיח כלפי מעלה. על כן נלע"ד דהענין הוא, משה ביקש מהקב"ה שיאמר לו פירוש הנבואה הקדומה, כי היה לו ספק בביאורה, ורצה ללמוד להבינה היטב. וזה כשאמר (שמות ה, ט) תכבד העבודה על האנשים וגו', אז היה משה רבינו ע"ה מסופק על הנבואה למפרע ששלחו הקב"ה לפרעה, אם היתה הכוונה להיותם נגאלים מיד, או לאחר זמן. כי נולד לו הספק מחמת זו ההכבדה, על כן אמר השיבני אם אתה גואלם כו'. וכן במרים קרא הקב"ה פתאום צאו שלשתכם ועם משה לא דיבר, והיה מסופק משה רבינו ע"ה מה ענין שקרא אותו, כי יש לזה ב' פירושים. האחד, כי הם לא היו מוכנים לנבואה שעסקו בדרך ארץ כמו שכתב רש"י. על כן הוצרך הנבואה להתפשט בהם באמצעית משה. השני, כי עשה הש"י זה כדי לזלזל אהרן ומרים, ומשה שומע ואז זלזולם יותר ממה כשהיה בסתר, והש"י עשה כן כדי שיהיה להם כפרה. כמ"ש פשט על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם כך וכך, ובזלזול דברים שקבלו נתכפרו. אבל אח"כ כשראה משה מרים נלקה בצרעת, ביקש משה שיאמר לו הקב"ה מה הקריאה שקרא אותו הש"י משמש. וכשאמר הקב"ה תסגר כי לא נתכפרה מרים, אז הבין משה שטעם הקריאה לא היה מטעם זה, רק מכח טעם הראשון. וכן בויפקוד אמר הש"י למשה (שמות כא, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפני מומחין, אם פירוש הנבואה היא משה נקרא אלהים ונסמך מהש"י, אחר כך הוא יסמוך אחר וכן לדורות. או הקב"ה בכל דור ודור יפקוד. השיב לו הש"י (במדבר כז, יח), וסמכת את ידך. וכן ואתחנן דימה שהותר הנדר, ורצה להתבונן למפרע השבועה של לכן לא תביאו כו':