מוסר על במדבר כח:ט

ונבין ענין אור הנר שנצטוינו עליו בהכנסת שבת להדליקו, ואור הנר בהוצאת שבת להבדלה לברך עליו בורא מאורי האש. גם יתבאר פלוגתת בית שמאי ובית הלל. בית שמאי סבירא להו לברך [ש]ברא מאור האש, ובית הלל סבירא להו בורא מאורי האש. ואומר שם בברכות (נב, ב), דברא פשיטא דלשעבר משמע, אבל בורא ג"כ פירושו לשעבר. וכבר הארכתי בזה בהקדמת תולדות אדם (תחילת בית ה' (ב)), מכל מקום כפלים לתושיה. עוד יתבאר ענין (שמות לה, ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, למה פרט האש יותר, ורבותינו נחלקו בדבר (עי' פסחים ה, ב). אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, רצוני לומר שיש בזה דרך על דרך הפשט נוסף על לימוד לענין דינא של רבותינו שהם ודבריהם אמת. עוד יתבאר מאמרם (מכילתא פ' בחדש ז) מחלליה מות יומת (שמות לא, יד) וביום השבת שני כבשים (במדבר כח, ט) בדבור אחד נאמרו. עוד יתבאר הפסוק (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. רש"י פירש מה שפירש:

וביום השבת שני כבשים וגומר (במדבר כח, ט), (שם כד) על עולת התמיד וגומר. הענין, על פי שנים עדים יקום דבר (דברים יז, ו), הנה אנחנו מעידים על חידוש העולם, ושהוא יתברך רבון כל העולמים בשני עדיות, אחד לא תעשה, ואחד עשה. הלא תעשה הוא לא תבערו אש בכל כו', מה שאנו שובתין בשבת. והעשה הוא (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, שאנחנו עובדים לו באש אשה ריח ניחוח להראות כי הוא הבורא, והוא האדון. ונתוסף בשבת קרבנות אשה ריח ניחוח נוסף על עולת התמיד, להורות כי אדרבה בשבת המורה אחידוש העולם מכח שבו שבת השם יתברך ממלאכתו, ועל כן נאסרנו ממלאכה לסיבה זו עצמה, ראוי להוסיף בעבודת המקדש אשה ריח ניחוח, כי מה שמורה לא תעשה של לא תבערו אש בכל מושבותיכם, על זה מורה מצות עשה וביום השבת שני כבשים, כי על מה שמורה מצות לא תעשה, מורה המצות עשה, והם ענין אחד:

ואז מבואר (מכילתא פ' בחדש ז) מחלליה מות יומת (שמות לא, יד), וביום השבת שני כבשים (במדבר כח, ט), בדיבור אחד נאמרו. כי עדותן מכוונת, דזה אמר הכין, וזה אמר הכין, דהיינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם, ואש תמיד תוקד על המזבח. וביום השבת שני כבשים וגומר (שם). עולת שבת על עולת התמיד (שם י). רצה לומר שעולת שבת הנוסף מורה בעבודתו על רבון העולמים, נוסף על מה שמורה עולת התמיד אש תמיד תוקד. כי אש תמיד, מורה אהתמדת קיום העולם. והמוסף, מורה על התחדשות תוספות השפעת קיום העולם^הגה"הואל תקשה על מה באו המוספין של יום טוב, כי יום טוב אינו מורה אחידוש העולם. וי"ל גם יום טוב מורה על זה, כי כל ימים טובים הם זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים מורה על חידוש העולם כמו שבת. וזהו ביאור מאמרם ז"ל (ר"ה כז, א) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, כי בזכור הוזכר (שמות כ, יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ובשמור כתיב (דברים ה, טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו'. כי ניסי מצרים היכולת ושידוד המערכת מורים כי הוא יתברך בראם. וזה לשון נוסח הקידוש, תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים, עיין בטור. ומוספי החדשים מורים גם כן על זה, כי פעולתו אמת וללבנה אמר שתתקדש::